"..סבתא אומרת שהכל מכתוב. הכל אלוהים מחליט." (עמ' 321) כזאת היא אמה של עירית ברנע. שום טיל שנופל לא יחריד אותה, והיא לא תקום ותסע מביתה אל בית בתה, רק משום שנופלים טילים. אם אלוהים יחליט לקחת אותה הוא יקח. כמו שלקח את אישה, אביה של עירית, פעם, בים, כשיצאו, כל המשפחה, וחיכה במים שהילדות, […]
"… הָאַהֲבָה כְּמוֹ חוֹל, הִיא מְחַלְחֶלֶת עַד לַקַּרְקָעִית הַתּוֹדָעָה. … וְלִפְעָמִים הַגּוּף חוֹלֵם, כְּלוֹמַר חוֹוָה מַרְאוֹת דִּמְיוֹנִיִּים, כְּמוֹ גַּעְגּוּעִים. וְאָז הוּא מִתְעוֹרֵר. וְאֵין."(*) זה סיפור על אהבה. אני חושבת שאין אהבות כאלה, שמתחילות בגן או בבית הספר היסודי ונשארות לכל החיים. כאלה ששום מכשול שהיה בדרך, והיו מכשולים בדרך, הרבה מכשולים; היו פרידות כפויות, כשעוד […]
"'אמא שלי האמינה שהחיים מדויקים. שהיקום מדויק. בגלל זה גם אף פעם לא מאוחר מדי או מקודם מדי לחפש את בתיה, למשל.' … היא אומרת גם שאמה האמינה ששום דבר לא קורה סתם. שלכל דבר יש סיבה, גם אם היא לא יודעת אותה. זה גם מה שהשאיר אותה בחיים אחרי שבתיה נחטפה. אחרת היתה מתה. […]
הדס, ביום הולדתה ה- 34, יוצאת והולכת ל"בבושקה" שהוא מין מועדון שכזה, "של רוסים" בעיקר, באחד המקומות בחיפה, מועדון שפעם היה לה כמעט בית כי אושרי, שאהבה וחי עמה עד שיום אחד הלך, לאושרי היה חבר – רוסי – דימה, חבר כאח והוא מבעלי ה"בבושקה". מאז שאושרי עזבה, לא כל כך מזמן, הפכו חייה של […]