נמסיס – פיליפ רות

"… בגיל עשרים ושלוש הוא היה בשבילנו, הנערים בעל הסמכות המופתי והנערץ ביותר שהכרנו, גבר צעיר בעל אמונות מוצקות, נינוח, לבבי, הגון, נבון, יציב, עדין, נמרץ, שרירי – חבר ומנהיג גם יחד. דמות רבת הוד שאין כדוגמתה באחר הצהריים ההוא, לקראת סוף יוני, לפני שהמגפה של 44' קנתה שביתה של ממש בעיר – מבחינת לא […]

מַפָּלָה – פיליפ רות'

"הקסם פג. הדחף נמוג. הוא מעולם לא נכשל בתיאטרון, כל דבר שעשה היה טוב והצליח, ואז קרה הדבר הנורא: הוא לא היה יכול לשחק. העלייה לבמה היתה לעינוי. במקום הידיעה שיהיה נהדר, ידע שייכשל. זה קרה שלוש פעמים ברציפות, ובפעם האחרונה איש לא הפגין עניין, איש לא בא. הוא לא הצליח להגיע אל הקהל. הכישרון […]

פסטורלה אמריקנית – פיליפ רות

ומה קרה אחר כך?  נתן צוקרמן, הסופר (בן דמותו של רות?) מגיע לכנס המחזור שלו, 45 שנים לאחר שסיימו, הוא וחבריו, את לימודיהם, ופוגש שם את מי שהיה חברו הטוב ביותר – ג'רי לבוב. מעלתו העיקרית של ג'רי היתה אחיו הבכור, המבוגר ממנו בשש או שבע שנים – סימור לבוב, המכונה "השוודי", וזהו בעצם סיפורו. […]

זעם – פיליפ רות

"… אביו חסר ההשכלה ניסה בכל כוחו ללמוד אותו מלכתחילה: האופן הנורא, הבלתי נתפס שבו הבחירות הנדושות ביותר, הפעוטות ביותר ואפילו המבדחות של אדם מביאות לתוצאות שלא עומדות בשום יחס מתקבל על הדעת אליהן עצמן." (עמ' 158)  מרקוס מסנר, סטודנט שנה שניה בקולג' ווינסברג, לאחר ששנה ראשונה עשה בקולג' הסמוך לביתו, אולם בחר להתרחק ככל […]

התחתנתי עם קומוניסט – פיליפ רות'

ארצות הברית של שנות החמישים של המאה הקודמת לא היתה מעוז הדמוקרטיה – "אם כל הדמוקרטיות", כפי שאוהבים לכנותה, אלא ארץ רדופת אויבים (אמיתיים או מדומיינים, אין זה ממש משנה) המתבצרת בוועדות הגנה מפני הקומוניזם והקומוניסטים, פאראנואידית ומפוחדת. הפטריוטים האמיתיים היו אלה שהגנו בצדקנות רבה (פעם היו אלה הפוריטנים) מפני השד הקומוניסטי המאיים, אפילו אם […]

הקנוניה נגד אמריקה – פיליפ רות'

מה היה קורה אילו…? לא פעם ולא פעמיים אני תוהה כך ביני לביני – מה היה קורה אילו דבר אחד ספציפי בעבר (הפרטי שלי / הקיבוצי של כולנו) היה שונה ? לו ההסטוריה היתה פונה בנקודה מסוימת למקום אחד ולא לאחר – איך היו נראים חייו של מישהו מאיתנו?  מייקל שייבון, בספרו "איגוד השוטרים היידים", […]

הכתם האנושי – פיליפ רות

פרופ' קולמן סילק היה דיקן מוערך באוניברסיטת אתנה, עד שיום אחד, כאשר נמאס לו ששני אנשים ששמותיהם נקראים בעת הקראת רשימת הנוכחות בבוקר, נעדרים שוב – כפי שנעדרו מאז תחילת שנת הלימודים, ומעולם לא פגש אותם. בהערת אגב שואל פרופ' סילק האם הם אנשים בשר ודם או שמא "שדים שחורים" – ומכאן מתחיל מחול שדים […]