ישנו סיפור המעשה; איש מבוגר, בשנות השבעים לחייו, עובר להתגורר בניו יורק עם שלושת בניו. הזמן – תחילת נשיאותו של ברק אובמה. התפאורה – גני מקדוגל-סאליבן, דאון-טאון מנהטן, אזור הגריניץ' וילג'. ארבעה המהגרים, משפחת גולדן. בתחילה כלל לא ברור מהיכן הגיעו. את שמותיהם בחרו להם לפני הגיעם אל השכונה – האב בחר בשמו של נירון, […]
"…אנחנו, מצדנו, מכנים את עצמנו "אנחנו". "אנחנו" הוא היצור המספר לעצמו סיפורים כדי להבין איזה מין יצור הוא. כשהסיפורים מגיעים אלינו, הם מתנשאים מעל הזמן והמקום, מאבדים את פרטי ראשיתם אך זוכים בטהרת תמציתם. בטהרת היותם פשוט הם עצמם. …" (עמ' 174) "כך זה הועבר אלינו כעבור אלף שנים, כהיסטוריה רווּיַת אגדות ואולי מוצפת בהן. […]
איך מתחילים לספר על ספר שכזה, שאי אפשר לסווג אותו תחת שום סוגה מוכרת (לא, "מדע בדיוני" או "מד"ב ופנטסיה" כפי שהוגדר במקומות שונים, אינן הגדרות נכונות). גם "ספר של סלמן רושדי" לא יסווג את הספר הזה נכונה, משום שהוא שונה מכל ספריו האחרים (שקראתי עד כה). איך מתחילים לספר על ספר כזה שהפרטים היחידים […]
ילדי חצות הם אותם הילדים שנולדו בשעה הראשונה ללידתה של אומה – של הודו, אלה שנולדו בין חצות הליל לשעה אחת; אלה שקבלו מכתב ברכה מיוחד מראש הממשלה הראשון של הודו, שתלה בהם, לפחות בכתב, תקוות גדולות עד מאד. אלה, שבדרך מיוחדת במינה (ואולי הכל פרי הדמיון) מסוגלים אכן לבצע נפלאות. סלים סינאי הוא ילד […]
"בשביל כישוף לא צריך שיקויים, רוחות רפאים או שרביטי קסמים. שפה המתגלגלת על לשון מוכספת יש בה קסם די והותר" ואכן, לשונו של רושדי מכשפת ומכושפת, מלאת קסם, והקסם הזה שורה על הספר "הקוסמת מפירנצה". הקוסמת, ספק אשה שהיתה, ספק אגדה, מסופרת וקורמת עור וגידים מבעד לסיפורו של הזר המגיע לחצרו של המלך הגדול – […]
שאלימר הליצן הוא סיפור אהבה וגעגועים לקשמיר שהיתה לפני החלוקה ולפני שנכבשה כמעט כולה על ידי הודו. קשמיר שאוכלוסיה נמנו הן על ההינדים, הן על הבודהיסטים והן על המוסלמים, והחלוקה הזו – הצורך להחליט, הצורך לשייך ולהשתייך גזר את גורלה לשבט ולא לחסד; לשנאה גדולה, מלחמות עקובות מדם, וסדר חדש שבו החזק הוא השולט והמיעוט […]