סקירות ספרים

מצחיקונת – ניק הורנבי

"היא מעולם לא בכתה בבגד ים עד אז, לפחות לא כאשה בוגרת. בגדי ים לא נועדו שיבכו בהם, עם כל השמש והחול והצווחות והבנים עם העיניים שיוצאות מהחורים." (עמ' 14) ברברה פארקר נבחרה למיס בלקפול. בתוך קהל הנופשים ותושבי העיר, בבגד ים זעיר למדי (זעיר ככל שניתן בשנות הששים באנגליה). ברברה פארקר בכתה. והיא בדרך […]

אור בין האוקיינוסים – מ.ל. סטדמן

לכאורה ספר ממדף רבי-המכר-עלילה-סוחטת-דמעות. אבל רק לכאורה. אמנם הוא רב מכר, או כך צוין על גב הכריכה, אמנם יש בו עלילה סוחטת דמעות (או לפחות מעלה, לעתים, דוק של לחלוחית בעיניים), אלא שהספר מצליח לדלג מעל הבנאליות, ולספר סיפור שהוא מעבר למה שנראה במבט ראשון. האמת ניתנת להאמר שעד בערך מחצית הספר שקלתי לנטוש, כי […]

שלושה סיפורי אהבה – יעל הדיה

אחרי שהשלמתי את "כל כתבי" אשכול נבו (עד כה) עם ספרו הראשון, עברתי להשלמות נוספות – והפעם מראשוני ספריה של יעל הדיה שלא קראתי; אחר כך ישאר לי עוד אחד להשלמה וזהו. וזוהי גם הזדמנות מצוינת, כמה שבועות לפני פרוץ שבוע הספר, להוריד מעט את מפלס הספרים על מדף-הספרים-הממתינים-לקריאתם, ולהכין מקום לספרים שעוד יבואו, עוד […]

איש הזיכרון – דיוויד באלדאצ'י

אשה אחת שהיתה לי מורת דרך כברת דרך מסוימת בחיי, ושאני פוגשת אותה מדי פעם, ואנחנו משוחחות על כל מיני דברים, גם על ספרים, סיפרה לי כי לאיש שאיתה יש אהבה גדולה לספריו של דיוויד באלדאצ'י, ואין ספר שלו שהוא מחמיץ. ומשום שאני מעריכה מאד את שניהם ואת דעותיהם, קראתי פעם ספר של באלדאצ'י – […]

צימר בגבעתיים – אשכול נבו

את אשכול נבו הכרתי רק בספרו השני – ארבעה בתים וגעגוע– ומיד התאהבתי בכתיבתו. לתמיד. אחר כך הלכתי על-פי הסדר, משאלה אחת ימינה, נוילנד, המקווה האחרון בסיביר, שלוש קומות, ורק את זה, הראשון שפרסם – צימר בגבעתיים ארבעה בתים וגעגוע – לא קראתי. עד עתה. יש משהו משובב נפש ומרתק בקריאה ראשונה בספר שכותבו כבר […]

הקורא ברכבת של 6:27 – ז'אן-פול דידיֶלורֶן

"'..אני אוהב ספרים, גם אם אני מבלה את רוב זמני בהשמדתם. הרכוש היחיד שיש לי זה דג זהב בשם רוז'ה דה ליל, והחברים היחידים שלי הם קטוע-רגליים שמעביר את חייו בחיפוש אחר הרגליים שלו, וחרזן שיודע לדבר רק באלכסנדרינים. ..'" (עמ' 132) לוּקיון מֶץ (שם מאד לא שגרתי), איש שקוף כמעט. צעיר למדי, אי-שם בשנות […]

גם זה יעבור – מילנה בוסקט

"… כשהעולם מתחיל להתרוקן מהאנשים שאוהבים אותנו, אנחנו הופכים לזרים, אט-אט בקצב של המתים." (עמ' 66) בתחילה חשבתי שהסקירה הזו תורכב בעיקר ממובאות מתוך הספר, מובאות שהן כל כך חכמות ו/או נחמדות ו/או נוגעות ללב ו/או – תבחרו בעצמכם, או כל הרכב "ו/או" אחר; אולי זה מה שיקרה בסופו של דבר, שהסקירה הזו תהיה מורכבת […]

אלה יווניה קוראת ספרים