מחברות לספרות

העולם של אתמול – שטפן צוויג

דומה שהרבה זמן חלף מאז קראתי ספר כזה שריתק ודכדך אותי לגמרי, שמשך ודחה אותי בו בזמן, שרציתי להמשיך לקרוא בו, ודחיתי, בכל יום את המשך קריאתו. זמן רב חלף מאז קראתי ספר שכה רחוק היה מימינו אלה, וכה קרוב אליהם, עד שלעתים קראתי משפט ושבתי וקראתי אותו שוב ושוב, מזכירה לעצמי שנכתב לפני  כמעט […]

כוחו של הכלב – תומס סוואג'

הסכם שיש לי עם עצמי קובע כי אחרי שאני מרשה לעצמי לקרוא איזה ספר (או שניים, או חמישה, אבל מי סופרת) שנופל בהגדרת "קל" או בכל אופן, לא "כבד" ו"רציני" אני צריכה לקרוא איזה ספר נחשב יותר, ולא פעם ספרים כאלה מעבירים את זמני ומהפכים בדפיהם, והחיים עצמם רק מפריעים להם, ממש כמו אותם ספרים […]

העדויות – מרגרט אטווד

יש ספרים הנקראים פעם אחת, חלקם טובים יותר, חלקם טובים פחות, חלקם מיותרים, ואינני מדברת על הנזנחים, שהם מיעוט; יש ספרים שאני חוזרת אליהם אחרי שנים, אם כי יצאו בתרגום מחודש, אם משום שהתגעגעתי לתחושה המענגת שחשתי כאשר קראתים לראשונה. יש ספרים שקראתים פעם אחת ועוד אשוב אליהם. העדויות הוא ספר שקראתיו לראשונה אך לפני […]

שארית היום – קזואו אישיגורו

"לורד דארלינגטון לא היה אדם רע. הוא לא היה אדם רע בכלל. ולזכותו ייאמר שבסוף חייו הוא לפחות יכול לקום ולומר שעשה את שגיאותיו שלו. כבוד הלורד היה אדם אמיץ. הוא בחר בדרך מסוימת בחייו. אחר-כך התברר שהדרך היתה מוטעית, אבל הוא בחר בה, …אשר לי, אפילו את זה אינני יכול לטעון. … נתתי אמון […]

והלב הולך אחרון – מרגרט אטווד

רצון חופשי. בואו נדבר רגע על רצון חופשי. עד כמה הרצון שלנו באמת חופשי, עד כמה הבחירה שלנו באמת חופשית, חופשיה מאילוצים של צרכי מחיה, מוסכמות החברה, הסוציאליזציה של כולנו? עד כמה אנחנו יכולים לבחור את המקצוע שבו נעסוק, או אם נרצה להחליף? עד כמה אנו חופשיות לבחור את מי שעמו נחלוק את חיינו, או […]

חיים קטנים – האניה ינגיהארה

כשקראתי את הספר הזה לראשונה, ובשפה האנגלית, משום שאז טרם ידעתי שיתורגם לעברית, וחבר אחד שלי, שהוא סוג של גורו בענייני ספרים (נקרא לו א'), אמר לי שממש ממש כדאי לי למהר ולקראו, ולא לחכות לחופשה הקרובה, משום שזה לא ספר לחופשה, ולמרות זאת חיכיתי שנה בערך מאז שקניתיו לקינדל; ובכן – כשקראתי אותו לראשונה […]

גלגולי האהבה – אליס מנרו

חזרה לספר מספריה של אליס מנרו, גם כזה שנכתב לפני שנים רבות (וזכייתה בפרס הביאה ל"מפעל" תרגום של כתביה בכלל, כולל כריכות קשות ומהודרות), היא תמיד חגיגה. מנרו, אמנית הסיפור הקצר, מצליחה להביא פעם אחר פעם סיפורים קצרים, מתומצתים, ועם זאת רחבי יריעה המציירים בפני הקורא/ת עולם ומלואו של כל אחד ובעיקר אחת מגיבוריה. מנרו […]

אלה יווניה קוראת ספרים