הסדרה הקטנה

חג המכשפה – עינת בדי

חוץ לארץ. עד לא מכבר, מושא חלומות של הרבה שנים. כן, היו פעם שנים כאלה שלחוץ לארץ נסעו רק מעט מאד, והטיול יכול היה להיות חד-פעמי. ולחיות בחוץ לארץ, זה בכלל נראה בלתי מושג. רק שליחים מטעם ארגון זה או אחר נסעו לשבת בארץ אחרת כמה שנים ואחר כך חזרו. מי שעזב לגמרי קראו לו […]

מאיפה צצו הילדים – אנדרס בארבה

בסוף הספר יש 32 ילדים מתים. איך מתו? למה? מי היו? הסיפור נפרש לאיטו לאורך 189 עמודים, שנדמים כהרבה יותר. אולי משום תחושת המחנק והכבדות השורה על הספר הזה כולו. ולא רק בגלל מזג האוויר הטרופי, הלח והמחניק, אלא משום שהקוראת יודעת, כבר מלכתחילה, שבסוף הספר תפגוש ב- 32 ילדים מתים. הילדים הופיעו בסן כריסטובל […]

בשולי הנוחות – סַיַיקָה מוּרַטָה

קַייקוֹ פוּרוּקוּרה היא אשה בת שלושים ושש. כבר שמונה עשרה שנים שהיא עובדת בחנות נוחות. חנות הנוחות לא צריכה להיות מקום שבו לקוחות יכולים לקנות רק את מה שנחוץ להם, כי אם מקום שיש  בו הנאה ושמחה, מקום שבו אנשים יכולים לגלות ולמצוא את הדברים האהובים עליהם." (עמ' 141) חנות הנוחות היא מקום שבו הנורמליות […]

השחור והכסף – פאולו ג'ורדנו

על גב הספר מופיע תיאור קצר – "נורה ובעלה, זוג צעיר וחסר ניסיון שממתין להולדת ילדו הראשון, שוכרים מבעוד מועד את שירותיה של הגב' א' שתטפל בעבודות הבית ובתינוק שיוולד…" ובהמשך, איך נהיו תלויים בה בניהול חייהם היומיומי. ואני לא יכולתי שלא להזכר בספר "שיר ענוג" של לילה סולימאני, ולהתמלא דאגה שמא גם כאן יהיה […]

חשיפה – ז'אן-פיליפ בלונדל

אלמלא היה הספר הזה כל כך קצר, כנראה שהייתי מפסיקה לקראו אף לפני סופו; היה אפילו רגע, בעמוד 149 שחשבתי שדי. מספיק. אבל המשכתי, כי ממילא לא נשארו עוד הרבה עמודים, ולא היה כל כך גרוע. לא קראתי את ספרו הקודם של בלונדל "רכבת בוקר לפריז" שזכה לתשבחות לא מעטות, ואם היו לי ציפיות מן […]

כיכרות לחם של מכשפות – או. הנרי

לקרוא ספר של או. הנרי, פירושו לשבת ב"חדר" (כך קראו אז לבית ההורים בקיבוץ), על הכורסה או הספה, מול הפיירסייד הבוער, לכרסם טוסט, עם כוס תה מהבילה ליד. קולות הגשם והרוח מבחוץ, ולהנשא למחוזות רחוקים. "אמריקה" היה המחוז הרחוק הזה, מקום שצריך דמיון מפותח מאד כדי להבין איך היא נראית, ומריחה, ונשמעת. או. הנרי לקח […]

שְׂרוֹכִים– דומֶניקו סְטַרנונֶה

"'אם שכחת, אדוני הנכבד, תרשה לי להזכיר לך: אני עדיין אשתך. אני יודעת שהעובדה הזאת נעמה לך בעבר ועכשיו, פתאום, היא מעיקה עליך. אני יודעת שאתה מעמיד פנים שאיני קיימת ושמעולם לא הייתי קיימת, כדי לא להביך את עצמך בפני חוג החברים המשכילים שלך. אני יודעת גם שחייםמסודרים שמצריכים ממך להגיע הביתה בזמן לארוחת הערב […]

אלה יווניה קוראת ספרים