הרשת התרבותית – נעה מנהיים

מאיפה להתחיל? האם מהעושר הרב הנמצא בכל עמוד בספר הזה, העושר התרבותי, האנציקלופדי, הבלתי נגמר, הקישורים בין נושא למשנהו, ולזה שבפרק הקודם או בשלושה (או עשרים) פרקים אחריו?

או, אולי, בכשרון הכתיבה המופלא, המרתק, זה שאינו מניח לך להחמיץ אף מלה באף משפט?

או … "החיים הם כמו קופסת שוקולד.." כך, בציטוט המפורסם מן הסרט "פורסט גאמפ"; הספר הזה הוא כמו קופסת שוקולד. לכל פרלין בה יש טעם אחר. אפשר לאכול את כולם בבת אחת, ואז כל הטעמים מתערבבים, והפה "מתפוצץ" מהנאה (או מהרעלת סוכר), ואפשר לטעום אחד, ולנוח, ולטעום אחר, ושוב לנוח, ושוב ושוב, עם הפסקות…

או כמו חפיסת שוקולד גודייבה; שוקולד כהה עם גרגרי מלח גס נעוצים בו. אפשר לאכול את כל החפיסה בבת אחת, או לאכול קוביה או שתיים, להתענג על הטעם והניגודים. לחכות קצת, ולאכול שוב, ושוב להתענג.

כך צריך לקרוא בספר הזה, לאט לאט. כל פרק בנפרד. לקרוא. "לעכל", לנוח. ושוב לקרוא.

כי כל פרק הוא עושר עצום, של ידע, של אינפורמציה, של קישורים, של הקשרים.

כמו קליידוסקופ של מידע, שמכל כיוון שנביט בו נראה משהו חדש.

אפשר, כמובן, להגיע לכל המידע הזה לבד; עניין של חיים שלמים (טוב, לא חיים שלמים, אבל בהחלט חלק לא קטן), לאיסוף וקטלוג והבנה וקשירת הקצוות. או שאפשר לפנות לספר הזה, ולהתענג על כך שמישהי כבר עשתה את העבודה בשבילנו, וקיבצה את כל הראוי לקיבוץ, וקישרה את כל הראוי לקישור, ואזכרה קשרי משנה, ומשנה למשנה.

ארבעה שערים לספר: זיכרון, מקום, דמיון ו-מחשבה, ובתוכם נמצא כל ערש תרבותנו: הספריות, שירי הערש, הערפדים, הזומבים, הדרקונים, בובות המין, קפיצת הדרך, פמיניזם, חיות מיתולוגיות, קלפי טארוט, אפילו ספר שפעם קראתי, וכל מה שזכרתי ממנו היה הפועל "לגנוט" שפירושו מעבר ממקום למקום בכח המחשבה, מצאתי גם כאן ("פני מועדות לכוכבים" של אלפרד בסטר; עכשיו צריך רק למצאו ולקראו שוב), וגם מחאות חברתיות ואחרות, דתות חדשות (הידעתם שחסידי ה"כוח" בקשו להפוך את "יום הסובלנות הבינלאומי" ל"יום הסובלנות הבין-גלקטי"?), מטמורפוזות (הידעתם ש"היפה והחיה" מבוסס על סיפור אמיתי ונפלא?), וספרים ואזכורים לספרים ולסיפורים, ואמונות מאמונות שונות (.."אל תחליפו סדינים ביום שישי ה- 13.. ואל תקצצו ציפורניים. אם אתם כבר קוצצים, אספו אותן בקפידה, שלא תדרוך עליהן אשה הרה ותפיל. לילידי החצי השני של פברואר מומלץ להיזהר מבנות מזל בתולה. וללבוש סגול.." – פרק 50), ועוד ועוד.

מנהיים כתבה פעם טור שבועי במוסף "הארץ". מתישהו הוחלט להפסיקו, איני יודעת אם מצד הכותבת או מצד המערכת; החלטה אומללה למדי, שכן הטור ההוא היה נקודת אור מרתקת בקריאת "המוסף" בכל שבוע. (כיום, אגב, יש לה טור אחר לגמרי ב"גלריה" של יום ששי, אבל זה עניין אחר.)

הספר הזה הוא קיבוץ חלק מהטורים, עם הרחבות ותוספות, וגם אם קראנו בו בעבר, שמחה גדולה היא לחזור ולקרוא ולרענן את הזכרון, ולהתוודע מחדש לכל אותם עניינים המונחים ביסוד התרבות, ברשת התרבותית של כולנו.

מומלץ מאד.

לאט לאט, כמו חפיסת שוקולד. להתענג על כל פרק בפני עצמו. ולשוב ולקרוא מתי שמתחשק.

 

הרשת התרבותית – נעה מנהיים הוצאת: גרף. 375 עמודים.

 

לרכישה

לרכישה בפורמט דיגיטלי (כולל קינדל. בדיוק היום יצא!)

 

החיים הם כמו קופסת שוקולדים

Share

מארועי השבוע בתרבות וספרות 10-16.11.2019

10.11.19 – 20:30 – אנסמבל סולני תל אביב
סופרן: קרן הדר
פסנתר: תום בורו
גרשוין – שיר ערש
מוצרט – קונצ'רטו לפסנתר מס' 12
בעז בן משה – "התפוח המתוק" – שירי אהבה  לטקסטים של שייקספיר,וויילד ועוד
גרשוין – שירים לקול ולתזמורת
ארגוב –  שיר משמר, זה לא בשבילי
עידן רייכל – ממעמקים, מחכה
הקונסרבטוריון הישראלי למוזיקה – לואי מרשל 25, תל אביב

10.11.19 – 21:00 – על רציחות פוליטיות
פודקאסט לייב של האוניברסיטה הפתוחה וגלי צה"ל
עם: פרופ' תמר הרמן ופרופ' אורן סופר אדרבא
טוקהאוס – נמל תל אביב

להמשיך לקרוא

Share

מקבת – יו נסבו

"כמו קוצים, גם שאיפותיהם של בני האדם תמיד יתמתחו לעבר השמים, יטילו צל וימיתו את כל מה שסביבם." ( עמ' 88)

למקבת היו שאיפות; הנער שגדל בבית היתומים יחד עם רעו כאח לו, דאף. שברח משם מתישהו, שהתמכר לסם וברח גם ממנו, שהתגייס למשטרה והחל להתקדם, עד שפיקד על אחת היחידות, ודאף על אחרת.

העיר השניה בגודלה אחרי הקפיטול. העיר שהיתה פעם עיר ובה תעשייה, שהרעילה, כך מסתבר את המים. התעשיה נסגרה. מה שנותר היא עיר ההולכת ומתמוטטת כלכלית, שיעור האבטלה עולה, מי שיכול עובר לפייף, הצד הטוב, הבריא של העיר

ונשארו בתי הקזינו, זה המפואר בבעלותה של ליידי, וזה העומד לרשותם של מי שאינם בעלי ממון ומעמד.

ונשארה תעשיית הסמים; מאבק בין הקאטה היצרן המקומי, שיש לו מרגלים בכל מקום, ומקבלי שכר או שוחד בכל המוסדות המקומיים, לבין סוונו וכנופייתו המיבאים את הסמים שלהם.

מפקד המשטרה המושחת מת. סוף סוף מת. ובמקומו מונה דנקן הישר והטוב.

ונצתה תקווה חדשה בלבבות.

והתעוררו מחדש שאיפתיו של מקבת להתמנות לתפקידים בכירים יותר.

להמשיך לקרוא

Share

מארועי השבוע בתרבות וספרות 3-10.11.19

3.11.19 – 18:30 – אדריכלות הכנסייה: פענוח הצופן הנוצרי באומנות
עם: ד"ר אפי זיו
מדיטק – גולדה מאיר 6, חולון

3.11.19 – 20:00 – אורח בלתי צפוי
התזמורת הקאמרית הקיבוצית נתניה
מנצח: כריסטיאן לינדברג | סולן: נילס לאנדגרן – אמן ג'אז
לודוויג ואן בטהובן: סימפוניה מס' 7
ריצ'רד רוג'רס: נעימה מסורתית/עיבוד מגנוס לינדגרן: "הקריסטלים מפינה"
בנגט ארנה וולין/ עיבוד מגנוס לינדגרן: פרידה
פרדריק הוגברג:  "האחים רודולפיני".
היכל התרבות – נתניה

3.11.19 – 20:00 – מיסה של באך, רקוויאם של מוצרט
הקאמרטה הישראלית, ירושלים
אבנר בירון מנצח
דניאלה סקורקה סופרן
ניצן אלון מצו סופרן
דניאל יוהנסון טנור
פליקס קמפ –בריטון
יוסף ברדנשוילי / דמות, לתזמורת קאמרית
י. ס. באך / מיסה לותרנית, רי"ב 235
מוצרט / רקוויאם, ק' 626
מוזיאון תל אביב לאמנות

להמשיך לקרוא

Share

צערו העתיק של הירח – נעמה דעי

אלמלא פרסם עמרי הרצוג ביקורת משבחת ומהללת בעתון "הארץ", מן הסתם לא הייתי לוקחת את הספר לקריאה, ולו רק משום מספרם הרב של הספרים המונחים על "מדף הספרים הממתינים לקריאה" בביתי; אך קראתי את הביקורת ולקחתי את הספר לקריאה.

במבט לאחור, ולאחר שכמעט בחרתי להפסיק את הקריאה כ- 20 עמודים לפני סוף הספר, נראה שהייתי צריכה ללכת אחר תחושת הבטן שלי; וזה לא שהספר לא טוב, הוא פשוט לא מספיק טוב, כזה שבעוד שבוע לא ישאר ממנו אלא זכרון רחוק, ובעוד שנה אצטרך לחזור אל הביקורת הזו כדי להזכר על מה הספר הזה בכלל?

יותם הוא בנה של יעל, שאביו מת עליו בצעירותו, ואמו נישאה בשנית, ואין הוא מוצא את מקומו בביתה, ועל כן עובר לחיות בבית אחותה הנשואה לרב באיזושהי התנחלות, בית שיש בו שבעה ילדים, והוא מתקבל כאחד מהם, למרות זרותו ומנהגיו האחרים.

אריאל, אחד האחים הצעירים, קרוב בגילו ליותם, נושא אליו עיניים מעריצות במידה מסוימת, ולכן בערב שבת אחד, כשיותם יוצא מן הבית בכעס, ואף רוכב על האופנוע שלו (עניין שלא יעשה בישוב דתי), אריאל הממהר אחריו, מוצא אותו עם הרעלת אלכוהול, ובהחפזו להזעיק עזרה מנסה לנסוע על האופנוע ומתרסק.

להמשיך לקרוא

Share

מארועי השבוע בתרבות וספרות – 27.10-2.11.19

27.10.19 – 10:00 – דבורה בארון: היה אביב בעיירה
מרצה: ד"ר רוחמה אלבג
מדיטק – גולדה מאיר 6, חולון

27.10.19 – 10:30 – המשפחה הראשונה
מרצה: פרופ' חיים באר
מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית – שד' הנשיא 89, חיפה

27.10.09 – 19:30– אורח בלתי צפוי
התזמורת הקאמרית הקיבוצית נתניה
מנצח: כריסטיאן לינדברג | סולן: נילס לאנדגרן – אמן ג'אז
לודוויג ואן בטהובן: סימפוניה מס' 7
ריצ'רד רוג'רס: נעימה מסורתית/עיבוד מגנוס לינדגרן: "הקריסטלים מפינה"
בנגט ארנה וולין/ עיבוד מגנוס לינדגרן: פרידה
פרדריק הוגברג:  "האחים רודולפיני".
בית גבריאל – מועצה אזורית עמק הירדן

להמשיך לקרוא

Share

סודות גלויים – אליס מנרו

גלוי וידוע הוא כי ספר של אליס מנרו, כל ספר של אליס מנרו, הוא חגיגה גדולה לאוהביה ואוהבתיה. הסיפורים שלה מצליחים תמיד לצייר תמונה גדולה בהרבה מסך המלים שבכל סיפור, התאורים שלה תמציתיים, מינוריים, ולמרות זאת מכילים בתוכם דרמות גדולות.

אלמלא ביקרתי ביריד הספרים האחרון, ואלמלא התעכבתי חזור והתעכב ליד הדוכן של הסדרה לספרות יפה של הוצאת מודן, הייתי מחמיצה את הספר הזה, שהוצאתו לאור עברה, איכשהו, מתחת לרדאר (שלי), ואני שמחה שמצאתיו, ושמצאתי את הזמן המתאים לקראו. לקרוא ולרוץ לספר גם לכם, שתדעו שיש.

ובכן, ספר סיפורים חדש (או מחודש) למנרו, ובו סיפוריהן של נשים (תמיד יהיו אלה נשים בספריה של מונרו) הלוקחות את גורלן בידיהן, למרות הסביבה השמרנית ותכתיבי החברה בה הן חיות.

כך גייל, גבורת הספר "מלון ג'ק רנדה" החליטה יום אחד לנסוע בעקבות האיש שהיה פעם בן זוגה, ויום אחד עזב ונסע לצד השני של העולם. היא חיה בעיירה הקטנה (תמיד אלה עיירות קטנות) ומושאי ההתיחסות שלה הן בדרך כלל נשים אחרות, כולל אמו של האיש שנטשה. והשיחות ביניהן.

"…סופרו סיפורים על גברים, בעיקר על גברים שנטשו. שקרים ואי צדק ועימותים. בגידות כל כך נוראות – ועם זאת כל כך נדושות – שכל שנותר הוא להתגלגל מצחוק לשִמען. גברים השמיעו נאומים מטופשים (צר לי, אבל אני לא מרגיש מחויב יותר לנישואין האלו). הם הציעו למכור לנשים את המכונית והריהוט שהן עצמן שילמו עבורם. הם כירכרו בשביעות רצון עצמית כי הצליחו להכניס להריון פרגית צעירה יותר מילדיהם שלהם. הם התנהגו ברשעות ובילדותיות. איזו ברירה היתה לך מלבד לוותר עליהם? מתוך כבוד עצמי, גאווה וכדי להגן על עצמך?" (בתוך: מלון ג'ק רנדה. עמ' 137 – 138)

להמשיך לקרוא

Share

מארועי השבוע בתרבות וספרות 20-26.10.2019

21.10.19 – 20:30 – שלך, א. כורם: פרשנות אישית לשירי לאונרד כהן
נוקטורנו – בצלאל 7, ירושלים

21.10.19 – 21:00 – שירים שלא הבנתי
עם: גיל חובב
טוקהאוס – נמל תל אביב

22.10.19 – 9:00 – מכורים לספרים
עם: דוד ארליך
תמול שלשום – סלומון 5, ירושלים

להמשיך לקרוא

Share

דוּניא – עודה בשאראת

דוניא נעלמה. יצאה מהבית לעבודה ומאז לא נראתה. הכפר רעש וגעש, משלחות חיפוש הוקמו, עירבו את המשטרה, צוותי תמיכה בצוותי החיפוש הוקמו גם הם, שאלות נשאלו, אנשים נקראו לחקירת המשטרה, ניסו להבין האם יש אי-אילו שמועות הקשורות אליה. דוניא נעלמה ואין איש יודע היכן היא.

אחר-כך היא נעלמה גם מדפי הספר; החל מעמוד 29 ועד לעמוד 190 אין היא נזכרת כלל, ותעלומת העלמה אינה מוזכרת כלל עד עמוד 252. בין עמוד 190 לעמוד 252, סיפורה של דוניא מוזכר רק לסירוגין עם סיפורים אחרים, וכך גם לאחר שחוזר הסופר לעניין העלמה; סיפור אחד מני רבים.

וזה די מוזר, מעורר מחשבה. הנה אשה צעירה ששמה מתנוסס על כריכת הספר, שתעלומת העלמה פותחת את הספר, וגם את התקציר שעל הכריכה האחורית, ואף-על-פי-כן היא נעדרת ממרביתו, ממש כמו העדרה הפיזי ש"התניע" את כל הספר הזה.

ובכן, הספר עוסק בעיקר בתולדותיהם של אנשים אחרים, הקשורים בדרך זו או אחרת לדוניא, וקצת גם להעלמותה, ועיקר הספר הוא דרכי החיים ואורחות החיים של האנשים והנשים בכפר זיתוניא; הגברים ה"מרחפים" בין תיאוריות פוליטיות ואישיות, המחפשים משמעות לחיים, המתאספים באסיפות כדי לדון ולהחליט, המתקבצים באגודות כאלה או אחרות עם אג'נדה כזו או אחרת. והנשים, הנטועות לאדמה, לצרכי החיים היומיומיים, לפרנסה שיש להביא, לילדים שצריך לגדל, לפשרות שצריך להתפשר, לחיים עצמם.

להמשיך לקרוא

Share

מארועי השבוע בתרבות וספרות 13-19.10.19

14.10.19 – 21:00 – בוא שיר עברי: המוזיקה הישראלית והשפה העברית
עם: ד"ר רוביק רוזנטל, יוני אילת
פסנתר: גלעד שפירא
טוקהאוס – נמל תל אביב

15-17.10.19 – פסטיבל אייקון 2019
הפסטיבל ה- 23 למדע בדיוני, פנטזיה ומשחקי תפקידים
סינמטק תל אביב ואשכול פיס הסמוך

15.10.19 – 16:00 – מטר על מטר: פסטיבל ירושלים לשירה
אתרים שונים בירושלים

להמשיך לקרוא

Share