אמנות הסיפור הקצר היא באמת אמנות. מי שיודע/ת לספר סיפור קצר כהלכתו יודע/ת לזקק סיפור שיש בו עבר והווה ועתיד, כאלה שהקוראת העתידית תוכל לדמיין לעצמה בדיוק את הנופים ומראה הדמויות, ותדע את ההיסטוריה הפרטית של כל דמות, גם בלי לגלוש לתיאורים על תיאורים, ובסוף כל סיפור קצר תדע הקוראת מה היה, מה קרה ולאן הולכות מכאן.

סלעית שחף פולג יודעת לספר סיפור קצר.

סיפור קצר אחד מתוך הספר מרנין הלב הזה – אהבה בשיפוץ – משתרע על פני עמוד אחד (באייפד; אולי בספר מנייר אף פחות), ואת יודעת בדיוק מה עבר על הגיבורה שלו, ואת יכולה אפילו לחייך כי יש לכן חוויות משותפות, ולאהוב (או לפחות לחבב) אותה, שידעה כך לנהל את חייה.

וזה רק סיפור אחד.

ב"סגולה נעלמה" הסב המנוח נעלם ולא מוצאים את גופתו, כך שאי אפשר להביאו לקבורה.

בבית החולים, כמה רגעים אחרי שסבא מת, סבתא אמרה שהיא לא הרגיש את הנשמה של סבא עוזבת את הגוף ותראו תראו עוד יהיו לנו צרות. …"

ואכן, היו להם צרות. בכל פעם שהתכוונו לקבור אותו התברר שהגופה אינה של הסב. אולי משום שרצה להיקבר בבית קברות אחד, שכבר לא היה בו מקום למי שלא קנה חלקת קבר מראש (והוא לא קנה) ועכשיו צריך למצוא פתרון. או אולי סתם יש בלגן גדול בחברה קדישא.

ב"עוד פעם אחת ודי" אשה אחת לא מצליחה להתנתק ממי שפעם היה בן זוגה, והיא אורבת לו ועוקבת אחריו ומתקשרת שוב ושוב ושוב. מנסה להציק לו בכל קשר חדש. אולי יחזור אליה.

אולי לא.

היא צריכה להתחיל חיים חדשים. אחרים. בלעדיו.

מחר אארוז בחבילה גדולה את כל הדברים שלו שלקחתי בחטף כשעזבתי את הדירה, ואשלח לו בדואר רשום.
ממחר אני מתחילה לקחת את עצמי בידיים, ארשם לחדר כושר ואקנה רק אוכל אורגני. אצא גם עם אחרים, אבל לא עם דודי, ולא אכנס איתם למיטה לפחות עד הפגישה השלישית."

מחר.

וסיפור אחר, ארבעה דונם על הירח, אשה אחרת יוצאת מהבית שלא על מנת לחזור, כנראה, היא לא בטוחה, ועושה סיבוב בכל העולם המיושב, עוברת בין כוכבים,  עד שהיא מתעשתת ומגיעה הביתה  בערב.

איש אחד, מחזר לרגע באחת  המעבורות שנוסע לכדור הארץ, כדי לחדש את ההתיישבות שם, כחלוץ, מזכיר לה משהו.

זכרתי שקראתי פעם שקומץ הילדים בכוכב ארץ גדלים בקומונות, ההורים עובדים והילדים מטופלים בצורה שיתופית ורואים את ההורים כל יום מארבע עד שמונה — חלום. …"

וכאמור – יש עוד ועוד. וכל אחד פנינה קטנה או קטנה פחות. כולם עגולים וחכמים, חלקם מן הסביבה המוכרת, גם אם היא בכוכב אחר:

משפחה אחת התיישבה לצידי, יותר נכון, כמעט שהתיישבה עליי, כאילו הייתי שקופה, לא קיימת. כאילו אין צורך לבקש את רשותי לשבת צמוד אליי ולהדליק את המנגל ישר בפרצוף שלי. לא עלה על דעתם שבאתי לכאן כדי לחפש קצת שקט ולהתבודד." (בתוך "ארבעה דונם על הירח")

חלקם מן הכאן והעכשיו, חלקם מן העתיד, שנקרא כאילו הוא הכאן והעכשיו.

סיפורים קצרים אינם, בדרך כלל, כוס התה החביבה עלי; אולי משום שצריך לעשות הפסקה בין אחד לשני, כדי להפנים את הסיפור שזה עתה קראתי.

מצד שני, תמיד אפשר, בנסיעה לאיזה מקום או בהמתנה כלשהי (ויש לי לא מעט שכאלה בזמן האחרון), לשלוף את הטלפון, לפתוח את האפליקציה, ולקרוא סיפור. אחד. לנוח קצת, או להגיע למחוז חפצי. ובפעם אחרת, ביום אחר, בנסיעה אחרת או בהמתנה אחרת לקרוא סיפור אחר.

הספר הזה עוד ישנה את דעתי על סיפורים קצרים.

חכם וטוב ובהחלט כדאי לקראו.