ספרים בסדרה, שאפשר לקראם שלא בהכרח על פי סדר רץ, כאלה העומדים בפני עצמם, ויותר מכך – שהגיבורים הראשיים שבהם מתחלפים מספר לספר, ספרים שכאלה נדירים למדי. לרוב צריכה הקוראת להמתין בסבלנות (שאין לה) לתרגומו של הספר הבא בסדרה, ולוּ רק כדי שלא לאבד את זכרם של הדברים והאנשים בספרים הקודמים.

לא כך הדבר בסדרת "השוליים", פרי עטם הפורה של הזוג אילונה אנדרוז; בספר הזה, כמו קודמיו בסדרה, המשותף הוא העולם, עולם השוליים הנמצא בין העולם השבור (כפי שהוא מוכר לנו) לבין העולם המוזר (עולם הקסם). בשוליים אין חוק, ואין אוכפי חוק, יש רק הנוהג המקובל, ומי שמגן עליך הוא המשפחה שלך, השבט; זו החברה בה מוחלת האמנה החברתית, חברה בה הפרט מעביר את כוחו לחברה, והחברה, בתמורה מגינה עליו. (ואם נחליף "חברה" ב"מדינה", יהיה הכלל תקף לגמרי גם כאן.)

שרלוט דה-ניי, גיבורת הספר, היא מרפאה. מרפאה מוצלחת ביותר. כשהיתה בת ארבע הוכר כשרון הריפוי שלה, הנדיר ביותר, ובגיל שבע נלקחה מהוריה, תמורת תשלום הגון, כדי שתוכשר להיות מרפאה בשרות המדינה, אדריאנגליה. השרות הינו לעשר שנים ובסופו תזכה לתואר אצולה, ואחוזה קטנה. אפילו בגילה הצעיר הבינה שרלוט כי נמכרה ע ידי הוריה. היא מעולם לא חזרה לביתה.

בגיל עשר היא היתה ילדת פלא; בגיל ארבע־ עשרה, כוכב עולה; ובגיל שבע־ עשרה, כשהשירות שלה החל רשמית, שרלוט היתה הנכס המובחר ביותר של האקדמיה. …"

הכח ההופכי שבתוכה הוא כח השמדה רב עוצמה, כזה שיכול להמית בשניות, כח שמפתה מאד להשתמש בו. אולם מרפא, או מרפאה המשתמשים בכשרונם להרע הופכים ל"שיקוץ" ונאסר עליהם להמשיך להשתמש בכשרונם כדי לרפא.

….אנחנו התקווה האחרונה של אנשים רבים כל כך, ונחשפים לדברים נוראים: פציעות כתוצאה ממעשי אלימות, ילדים גוססים, משפחות שהצער קורע אותן לגזרים. זה משא כבד, ויש לו השפעה עלייך, עליי, על כולנו. טבעי להרגיש את הדחפים ההרסניים, שרלוט. אבל לממש אותם יהפוך אותך לרוצחת. אולי לא מייד. אולי תוכלי אפילו לשלוט בהם במשך זמן מסוים, אבל בסופו של דבר הקסם ישתלט עלייך ואת תתהלכי על פני האדמה ותפיצי מוות. אין יוצאים מהכלל במקרה הזה. אל תהפכי לשיקוץ, שרלוט."  "

בתחילתו של הסיפור שרלוט נאלצת להפרד מבעלה, משום שהתברר שאינה יכולה ללדת ילדים, ומבחינתו זה היה התפקיד היחיד שלה בחיים, והיא בוחרת לעבור לחיות בשוליים, שם לא תצטרך להתחבא ולהתבייש בעקרותה, שהיא הסיבה לגירושיה.

בשוליים פוגשת שרלוט את "הצייד", הבא ממשפחה "נחותה" משלה, כזה שבימים רגילים לא היתה שמה לב אליו כלל, אלא שהוא מובא אל המקום בו היא גרה כדי שתטפל בפצעיו, ומשמשהו משתבש, היא הופכת לשותפתו במעלליו, ריצ'רד רודף סוחרי עבדים מכל הממלכות, ומחפש להשמידם, ובהמשך הופכים השניים, כמובן, לזוג אוהבים.

בין לבין יאלצו להלחם בתחבולות בסוחרי העבדים, המחולקים לקבוצות שונות, כדי להגיע עד לשלב העליון, של מי ממשפחות האצולה עושה את עסקיה בדרך זו.

שרלוט תמצא עצמה משתמשת בכוחה להרע, כדי להלחם ברשעים האמיתיים, וכמעט תאבד את חייה.

הספר, כדרכם של ספרים מן הסוג הזה, יסתיים בסופטוב, כי זו הצדקת קיומו, ולכל אורכו קשה להניחו מן היד.

להפתעתי מצאתי לא מעט אמירות בספר הזה שיכולה הייתי, ללא שום קושי, לשייכן לכאן ולעכשיו שמחוץ לספר.

נקמה היא מחלה מידבקת. למשך זמן־ מה היא מעניקה לנוקם כוחות להמשיך הלאה, אבל היא מכלה אותו מבפנים כמו סרטן; וכשהמטרה מושמדת לבסוף, נשארת מהנוקם רק קליפה חלולה של מי שנהג להיות. ואז קרובי המשפחה של המטרה מתחילים בציד משלהם, והמעגל ממשיך.  … "

(מישהו אמר משהו על הסכסוך הישראלי-ערבי?)

ולאחר מסע הנקמה ועשיית הצדק, האם ניתן באמת לשקם את שנפגע?

…היא הרגה את החלאות שרצחו אותן, אבל זה לא השיב דברים לקדמותם. זה היה רק מעגל של כאב ומוות, והיא היתה לכודה בו— כועסת, אבלה וחסרת אונים.
יפחות הבכי הפכו לשיהוקים יבשים. לא היו שום משחה, שום רטייה, שום גלולה שיכלה להכין כדי לשפר את המצב. המתות יישארו מתות. שום דבר לא יוכל לבטל את הסבל שלהן או שלה.
בסופו של דבר אפילו השיהוקים היבשים חדלו. …"

ואפילו, היכולת לחקור מישהו בקצה הגבוה של ההיררכיה הממשלית, כדי לגלות מה מעורבותו במעשים הנוראיים הקשורים בסחר בבני אדם.

 ימים יחלפו, חקירת ספר החשבונות תיגרר, עד שבסופו של דבר הוא יציע לסיים את זה כי אין לו מה להסתיר. אנחנו נערוך את ביקורת החשבונות שלו ולא נמצא דבר. יכריזו שספר החשבונות מזויף. הוא יזכה בהתנצלויות, ויעשה רושם אצילי ונדיב…"

(אף מלה על איזשהו משפט שמתנהל אצלינו ממש בימים אלה.)

ובעניין אחר, כששרלוט מעומתת עם רצונה בילדים, ומוסבר לה כי ילד אינו דווקא זה שנולד מרחמך (או מזרעך, במקרה שמדובר בגבר), וישנן אפשרויות רבות להיות הורים.

' נניח שיתברר שאת לא פורייה.'
זה לא אומר שנגזר עלייך להישאר חסרת ילדים. יש מאות ילדים שמחכים שיאהבו אותם. היכולת ללדת היא רק חלק קטן מההורות, וגם בלעדיה תוכלי להיות אימא ולדעת את כל השמחות והייסורים של גידול ילדים. אנחנו מייחסים חשיבות רבה מדי לשושלות ולשמות משפחה ולתפיסות המטופשות שלנו לגבי אצולה. אם מישהו יניח על סף דלתך תינוק בסלסילה, באמת תהססי לאסוף אותו כי הוא לא בשר מבשרך? זה תינוק, יצור חי זעיר שמחכה שיטפלו בו. תחשבי על זה'."

ספר מרתק, מהפך דפים, ובהחלט כדאי לקראו (גם בלי כל הסדרה, ובוודאי שעמה).