בעיר אחת, שאין לה שם אבל יש לה חוף ים ומרכז מסחרי, ושיכונים טובים יותר ושיכונים טובים פחות, מתגוררת אשה אחת, רוזה שמה, שהגיעה לכאן מאודסה, לאחר שברחה מבעלה המתעלל, ולאדי.

פעם הם היו זוג אוהב, ואפילו היה להם כמעט ילד, אבל אז קרתה תאונה, ההריון נפסק, וולאדי נפצע בראשו והפך אדם אחר. אלים, שותה לשכרה.

היא ברחה כשכבר אי אפשר היה להסתיר את הסימנים הכחולים, כשכבר חששה לחייה.

כאן, בעיר שלה, בשיכון לא כל כך מוצלח, בבניין שצריך להתחנן כדי שיוחלפו הנורות בחדר המדרגות, ואין בו מעלית, כאן פגשה את אירנה, אף היא עולה חדשה, ויחד החליטו לפתוח מסעדה ובה יוגשו כל המאכלים הטובים "משם". רוזה, שאמה היתה בעלת מסעדה באודסה, ולמדה להכין את כל המאכלים מאז עמדה על רגליה, תבשל, אירנה תהיה אחראית על החשבונות ועל הניהול בכלל.

מסעדה חדשה יכולה להיות הרפתקה מלהיבה, וגם מסוכנת. מה אם אחרי הכל, כל ההכנות והקניות, ההלוואה וההשקעות, לא יבואו סועדים.

אבל באו.

בהתחלה בטפטוף, אחר כך עוד ועוד, עד שהיה צריך לקחת כח עזר, מי שיגישו לשולחן, ומי שיתפעלו את המטבח – כלים שצריך להדיח, ארגזים שצריך לסחוב, סחורה שצריך לסדר.

וכבר החלו להגיע סועדים קבועים, עם מנות קבועות בשעות קבועות.

בועה חמה ומחממת לב. כזו שגוזלת את כל תשומת הלב והמחשבות ממה שעזבה מאחוריה, ממה שמצפה לה בעתיד. צריך לבחוש ולטגן, להרתיח, לבשל.

ובבועה הזו נוצרת מעין משפחה חליפית לאלה הנמצאים בה באופן קבוע; רז, בתו של עורך דין ידוע, המתגוררת בחלק הטוב יותר של העיר, שבאה לעבוד בעקבות המודעות שתלו בעיר, לא ברור מדוע, משום שאינה זקוקה באמת לכסף, אבל היא באה ועובדת קשה כמו כולם. ניסו, נער העובד בשוק ומסייע לפרנסת המשפחה, אנדום, עובד זר שיש לו אשה וילד, שיהיה ממונה על הכלים ועל העבודה במטבח מאחור.

ובתוך המיקרוקוסמוס של המסעדה ניטווים סיפורים ונקשרים קשרים.

סיפור על האנשים השקופים כמעט, אלה שאיננו רואים באמת, ורוזנטל ברנדייס, בכשרון לא מבוטל, מביאה אל קדמת הבמה. הביטו בהם ובהן. קראו את סיפוריהם. כדאי.

נקרא בשטף, מכריכה לכריכה עד סיומו.

וזה לא מעט בימים שכאלה.