“’Casual Vacancy’, repeated Howard. ‘What you call it when a council seat becomes vacant through a death. Proper term’, he said…” (p. 35)

בארי פיירברוד'ר מת. ככה פתאום, ביום הנישואין ה- 19 שלו, בדרכו עם אשתו לארוחת הערב במסעדה שבמועדון הגולף, צנח ומת במגרש החניה של אותו מועדון.

בארי פיירברוד'ר היה כמעט מלאך בעיני כל הסובבים אותו (כמעט כל הסובבים, משום שאשתו היו לה הסתייגויות), איש טוב וישר, בעל ואב אוהב, חכם, מאמין באדם באשר הוא אדם ובטוב שבכל אחד.

בארי פיירברוד'ר היה חבר המועצה בפגפורד, ועם מותו נתפנתה משרד חבר המועצה.

פגפורד היא עיירה קטנה בה כולם מכירים את כולם, קרובה ומסונפת בקשרי שלטון מקומי לעיר הסמוכה – יארוויל, ומנהלת עמה יחסי אהבה-שנאה, של בת חסות מיוחסת.

 בפאתי פגפורד נמצאים "השדות", שטח שפעם השתייך לאחוזתו של האציל המקומי, ומשמאס בהם מכר את השטח ליארוויל, שבנתה שם שיכונים למעוטי היכולת. בגלל הקרבה לפגפורד, "השדות" משתייכים מוניציפלית אליה, הילדים הולכים לבית הספר המקומי, והם מקבלים את כל השירותים העירוניים, בעיקר הסוציאליים (עקב הרכב האוכלוסיה ב"שדות") מפגפורד, למורת רוחם הגלויה של תושביה השבעים / עשירים / בורגנים של פגפורד.

 בארי פיירברוד'ר גדל ב"שדות" ומשבגר הפך לתושב מוערך של פגפורד. בארי פיירברוד'ר האמין כי לכל אחד, גם לתושבי "השדות" מגיעה הזדמנות לשפר את חייהם, ממש כשם שלו ניתנה ההזדמנות, והוא עשה כל מאמץ כדי לשמר את "השדות" כחלק מן העיירה, כולל כל השירותים הסוציאליים. גם המרפאה לגמילה מסמים.

 בארי פיירבורד'ר מת כך פתאום והותיר אחריו אשה וארבעה ילדים, ומקום במועצה. על המקום הזה יתחרו תומכי ומתנגדי "השדות".

 “… it’s only a casual vacancy. If there isn’t enough interest in an election… it’ll be a simple question of co-opting a new councilor. In that case, we’d need nine members’ votes to get the co-option ratified. Nine’s a quorum.” (p. 97)

בראש המועצה עומד הווארד מוליסון. שירלי, אשתו, כותבת את הפרוטוקולים של המועצה ומתחזקת את אתר האינטרנט שלה.

להווארד חנות דליקטסן בשותפות עם מורין, ששירלי בזה לה בסתר עקב נטייתה להתלבש ולנסות להראות צעירה בהרבה מגילה.

הווארד ושירלי מבקשים להריץ את בנם מיילס למשרה הפנויה במועצה. אם ייבחר הרי שיהיה עוד קול להפרדת "השדות" מפגפורד. מיילס נשוי לסמנתה ששונאת את פגפורד ושונאת את חמותה עוד יותר.

מול מיילס מוליסון מתמודד קולין וול, סגן מנהלת בית הספר התיכון המקומי. הוא דווקא נוטה להיות בעד "השדות". אשתו – טסה, מכהנת כיועצת החינוכית בבית הספר.

יש להם בן אחד – "שומנים", כך קוראים לו חבריו.

ויש גם קיי, העובדת הסוציאלית שבאה מלונדון בעקבות אהובה – גאווין, שותפו של מיילס במשרד עורכי הדין. סיימון ורות', גם הוא היה מועמד, מטעם עצמו למועצה, משום שחשב שיוכל ליהנות מקצת תשלומי שוחד ש"כל חבר מועצה מקבל", וישנה טרי ווידון, שגרה ב"שדות", מכורה לשעבר המטופלת במרפאה לגמילה. המנתח המקומי, ויקראם, פקיסטאני במוצאו, ואשתו, פרמינדר, רופאת משפחה.

וישנם הילדים של כל אחד ואחד מן האנשים והנשים הללו. "שומנים" בנם של אנשי החינוך, גאיה – בתה של העובדת הסוציאלית, סוקווינדר – בתם הצעירה של המנתח ורופאת המשפחה, קריסטל – בתה של טרי. הם ועוד נפגשים בבית הספר המקומי.

עיירה קטנה, קהילה וותיקה עם הסטוריה וגאווה מקומית. כולם מכירים את כולם. חוץ מן הסודות; והלא לכל אחד יש סודות.

ביד מיומנת פורשת רולינג את תיאורה של העיירה והאנשים בה, היחסים ביניהם לבין עצמם, הפוליטיקה המקומית. היחס המתנשא כלפי מי שגורלם שפר פחות, מצד אלה שגורלם שפר יותר.

המאבקים על גורל "השדות" ותושביהם, יחד עם הסודות הנגלים ונפרשים לעין כל, הופכים את השקט והשלווה בעיירה לסיר לחץ העומד בפני התפוצצות. וזו אכן בוא תבוא. לא בבת אחת, אלא בתקריות קטנות שהולכות ומצטברות.

רולינג אינה חסה על גיבוריה ומציגה אותם בכל חולשותיהם; גם את הנערים והנערות. ובכל זאת, הלב יוצא אל חלק מהם, בעיקר אל החלשים ביותר – טרי ווידון, ועוד יותר קריסטל, נערה בת שש עשרה, שהחיים כולם נגדה ואין לה הרבה סיכוי. האיש היחיד שהאמין בה ודחף ועודד – בארי פיירברוד'ר – מת כך סתם פתאום והיא נותרת לבדה במערכה מול החיים.

“Krystal’s slow passage up the school had resembled the passage of a goat through the body of a boa constrictor, being highly visible and uncomfortable for both parties concerned.” (P. 58)

התבוננות מעמיקה, צינית וחכמה בחייהם של אנשים. עד תום הספר יהפכו גיבוריו למוכרים לקורא/ת עד מאד.

אין עלילה רבת תהפוכות בספר הזה, אך יש בו עולם ומלואו. ספר שיישאר עמי עוד הרבה זמן.

מומלץ בהחלט ולגמרי.

The Casuel Vacancy – J.K. Rowling – הוצאת Little, Brown

(503 עמודים)

(פורסם ב– 16 באפריל, 2013 בפורום הספרים של YNET)

ועוד כמה משפטים ש"צדו" את עיני:

“The dark lake of desperation and pain that lived in Sukhvinder and yearned for release was in flames as if it had been fuel all along.” (p. 319)

“You weren’t supposed to dislike your own child; you were supposed to like them no matter what, even if they were not what you wanted, even if they turned out to be the kind of person that you would have crossed the street to avoid had you not been related.” (p. 417)