אם יש את נפשכם לדעת את המעין ממנו שאב מאיר שלו את עלילות ספריו (או לפחות את הבסיס להן) ואת הדמויות שבספריו, לכו לכם אל הספר הזה, החדש, האחרון – הדבר היה ככה. זהו ספרו האישי ביותר, הקרוב ביותר אל עצמו עד כה. ואין זו אוטוביוגרפיה, או סיפור חיים, אלא איזשהו פרק – הסובב כולו […]
קודם כל אזהרה חמורה ביותר: אם לקחתם לידכם את "מתי כבר יהיו חדשות טובות?" בשום פנים ואופן אל תקראו את העטיפה האחורית!! טוב תעשה ההוצאה אם במהדורות הבאות תסיר את האזכור לספור העלילה מן הכריכה. ולספר (המשובח) עצמו – רג'י צ'ייס היא נערה בת 16, אבל נראית צעירה הרבה יותר. לרג'י היתה אמא אבל היא […]
הבלשים הפרטיים בספרים הישנים היו בדרך כלל גברים בודדים שכל מה שידענו עליהם (חוץ מזה שתמיד פענחו את התעלומה בסוף הספר) היה איך נראה המשרד (מוזנח, בדרך כלל, עם אקדח במגירת השולחן, ובקבוק אלכוהול עליו), איך נראית המזכירה (נעלי עקב, ציפורניים אדומות, גרבי ניילון, חצאית צמודה – מטופחת מכף רגל ועד ראש, ותמיד תמיד עמוסת […]
הנה – ככה צריך לכתוב ספר מתח: אקספוזיציה של כמה פרקים: הצגת הדמויות הראשיות ודמויות המשנה, יחד עם כמה אינצידנטים מסתוריים גיבורים לא טובים מדי ולא רעים מדי, לא עשירים דגולים, לא עניים מדי, בלי מסעדות פאר, בלי גברים מסוקסים ויפהפיות עוצרות נשימה; אנשים "אמיתיים", עם רגשות ומחשבות, עם צרות קטנות או גדולות, עם חיים […]
"לכל ספר יש את הרגע שלו. הרגע שבו מהוא משלים את כיבוש קוראו. הרגע שהקורא לא יוכל לשכוח לעולם. הרגע שבו הספר עובר סופית מאגף הביקורים במוחו של קוראו לשיכון הקבע בנשמתו. הרגע שלו" (יובל אלבשן – "תמיד פלורה") ב"מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים" הרגע הזה הגיע בעמודים 124 – 126 כשאבן מספר לג'ולייט […]
האלים ירדו מן האולימפוס והם מתגוררים בבית שתפארתו מאחוריו: "המשפחה עברה הנה ב-1665, כשהדבר הוריד את מחירי הנדל"ן לשפל המדרגה.." ואין הם מצליחים למכור אותו, למרות שמחירי הנדל"ן עלו, משום שהבית רשום על שם זאוס – וזאוס סגור כבר שנים בעליית הגג. איש (או אל, לעניין זה) אינו יודע מה קורה עם זאוס, משום שהרה, […]
אל הספר הזה הגעתי באיחור. זמן רב לאחר שנקנה – משום שבכל פעם שלקחתי אותו ליד, הנחתי חזרה – נראה לי כבד מדי, מדכא מדי. נראה שעכשיו הגיע הזמן שלו גם. "כל משפחה אומללה לפי דרכה" ומשפחת דיאש, משפחתה של המספרת, תושבת מחוז נידח בפורטוגל, אומללה בהחלט! אבי המשפחה שהקים ובנה אחוזה לשכן בה את […]