הכל יש בו בספר הזה. זאת אומרת לא מכשפים וקוסמים, לא הרפתקאות חוצות ימים ויבשות, לא מלחמות גדולות. אבל החיים, החיים עצמם מככבים בספר הזה מהחל עד כלה.

שירלי שגדלה  בשכונת מצוקה, והגיעה אל מה שנחשב להיות "המנוחה והנחלה", עבודה טובה ומוערכת כיועצת אסטרטגית בכירה, בעל ושני ילדים, ויש בה איזה אי שקט, אולי משום שהאיש שהיא נשואה לו מרוחק ממנה. היא מחפשת לה ריגושים אחרים, אהבות אחרות.

בעבודתה כיועצת אסטרטגית בכירה הצליחה להגיע למקום של פתרון משברים, הסטת "הרעש" התקשורתי למקומות אחרים, תוך מניפולציות על עיתונאים ואמצעי תקשורת.

…אמנם עיתונאים אמורים להיות אובייקטיבים, אבל מרגע שהם סימנו את גבולות הגזרה הנוחים להם, גם האובייקטיביות הופכת לעניין סובייקטיבי." (עמ' 28)

…פתאום התחילה לזהות את האינטרסים הסמויים גם בדיווחים  ובידיעות שלא היו קשורים אליה. בתחילת דרכה בתפקיד אמר לה שושנה שמטרת- העל של התקשורת, בניגוד לאגדה שאנשיה מוכרים לציבור, מטעמים מובנים, היא לא חשיפת האמת ואפילו לא חשיפת העובדות, אלא להיות פופולרית, ואת זה משיגים באמצעות נרטיבים שכוללים גיבורים ונבלים ומאבק בין טוב לרע. …" (עמ' 28 – 29)

מתישהו הפכה את כישרונה למקום גבוה יותר והפכה לעצמאית, כדי שתוכל לבחור לעצמה עם מי היא עובדת.

אסף, רווק לא ממש צעיר, שפעם היה הבטחה גדולה, הוציא 785 נקודות בפסיכומטרי, ובמקום למנף את כשרונותיו, בחר בפרנסה הנוחה של מורה לפסיכומטרי, עיסוק נהדר לסטודנטים ואנשים בתחילת דרכם המקצועית, לא מקצוע שאפשר לעשות בו קריירה.

וגם בו מכרסם איזה חוסר שקט, כולם סביבו מתקדמים בעבודתם,  מתחתנים, מולידים ילדים, והוא נשאר באותו המקום.

פעם נפגשו שירלי ואסף, פעם צמחה ביניהם ידידות מסוימת ואולי אפילו חברות, כזו שאחר כך דעכה עם השנים. דברים שנאמרו בסופה של ידידות  השכיחו מה שנאמר בתחילתה, ודרכיהם נפרדו.

אחרי פרידות, כשהאהבה או החברות נסוגות, אנשים נוטים לקבור את מה שהיה תחת שיבושי הזיכרון, ואם הם חוזרים אל מה שהיה הם מתמקדים ברגעים הקשים של הסוף, שבהם מערכת היחסים כבר נשברה ללא תקנה. אבל צריך לזכור גם את התמצית שבדרך כלל קל כל כך לשכוח, את הרגעים הקטנים, היפים והרכים, של איך זה היה להיות יחד, מה היה הטעם של זה, ומה בעצם חיבר בין שני אנשים לתקופת מה וגרם להם לחשוב שאולי יקשרו יחד את גורלם." (עמ' 89)

עד שיום אחד, ותאונה נוראית אחת יאלצו להתמודד עם אמונותיהם וערכיהם, ולהחליט לאן הולכים מאותו המקום.

אין בספר, כאמור, שום דבר שאין בחיים עצמם. אפילו הקורונה הגיעה אליו. וזוג אחד, מגיבורי המשנה, שלאחר משבר מסוים מחליטים לעבור, מכל המקומות, דווקא לקיבוץ בארי, ומכאן עולה השאלה מה יקרה להם בשבעה באוקטובר.

אבל יש כאן סיפור מרתק המצמיד את הקוראת אל הספר ולא מניח לה כלל.

ועוד מובאה אחת שמצאתי וסימנתי לי:

…אנשים מתחתנים מתוך אהבה, אבל זה כמו שאומרים שחיילים מסכנים את חייהם במלחמות למען המולדת או שרופאים הופכים להיות רופאים כי הם רוצים להציל חיים. הלוחמים, אם כבר, הרי מסתכנים למען חבריהם, והרופאים בוחרים במקצוע שבו יוכלו לממש את עצמם ושהוא מוערך בחברה (ושירלי עוד לא פגשה את הסטודנט שלא התקבל ללימודי רפואה ובחר להיות פרמדיק או אח בחדר מיון). ובכל זאת, יש אנשים אינטליגנטיים כמו דפנה שעדיין מאמינים שנישואים הם שיתוף הרמוני בין שני בני זוג שמאוהבים זה בזה. כנראה זו הסיבה שחברתה הטובה נותרה לבדה." (עמ'  44)

ספר שאולי תמצאו עצמכם בו, ובכל מקרה תמצאו בו את הכאן והמוכר, ואת הסיפור שבסופו של דבר לא ייאמן.

כדאי.