ספר חדש של מאיר שלו הוא, בשבילי, חגיגה. תמיד. השפה הנפלאה מרנינה את לבי, הסיפורים מרתקים עד כדי חוסר יכולת, כמעט, להפרד מן הספר לעניינים ארציים אלה ואחרים. ולכן, כשיוצא ספר חדש שכזה, אני מפנה את זמני לקריאתו, לפני לא מעט ספרים ששוב נדחקים הצדה. ושוב שמחתי לפגוש בה, בשפה הנפלאה הזו, ולהפתעתי לא היו […]
את ספריו של מאיר שלו אני קוראת מאז החל להוציאם לאור, דהיינו, מאז ימי "רומן רוסי" הראשון שלו ועד היום, ונדמה לי שלמעט חלק מספרי הילדים שלו, שלא אל כולם הגעתי, וחלק מספרי העיון, הרי שאת כל ספריו קראתי (גם אם לא כתבתי על כולם, משום שחלקם קראתי עוד לפני בואו של הבלוג הזה לעולם), […]
כמעט כמעט נאלצתי לנטוש את הספר ממש לקראת סופו, כשפתאום, מול עמוד 312, הופיע עמוד 336 במהופך; וחמישי בלילה, אי אפשר לרוץ לחנות ולהחליף, וגם כל הספר מלא בסימניות, כדי שאוכל לחזור ולצטט ממנו כשאני כותבת ביקורת.. מזל. מזל גדול שרק התהפכו להם כמה דפים (מעמוד 313 ועד עמוד 336) ואפשר היה לקרוא במהופך מבלי להחמיץ […]
אם יש את נפשכם לדעת את המעין ממנו שאב מאיר שלו את עלילות ספריו (או לפחות את הבסיס להן) ואת הדמויות שבספריו, לכו לכם אל הספר הזה, החדש, האחרון – הדבר היה ככה. זהו ספרו האישי ביותר, הקרוב ביותר אל עצמו עד כה. ואין זו אוטוביוגרפיה, או סיפור חיים, אלא איזשהו פרק – הסובב כולו […]