ימי הנטישה – אלנה פרנטה

 

ימי הנטישהאיש אחד מודיע לאשה אחת, ב(סתם) ערב אחד שהוא עוזב אותה…
ככה, תוך כדי פעילות יומיומית הוא אומר

והולך…

והיא נותרת מאחור, לבדה
עם הבית ושני הילדים
והכלב
והמחשבות.. המאימות להציף ולהטביע – על מה ולמה? ואיך?

היא מנסה להלחם על אהבתו
ועל שפיותה
ועל שמירה , איזושהי, על מהלך עניינים תקין בבית (אחרי הכל יש שם שני ילדים)

והיא מנסה לנקום
ולרחרח אצל חברים
ולעקוב אחריו…

וכל הספר זורם מתוך תודעתה אל הנייר..

היו מקומות שהרגיזה אותי התנהגותה עד מאד .. ופעם אחת מצאתי עצמי מדפדפת לסוף הספר, לבדוק שהיא חיה עד סופו (ולא כותבת, נניח, מן העולם האחר)
היו מקומות שאמרתי לעצמי שאולי כדאי להניח את הספר ולא לסיימו… ולא יכולתי..

.. ובהמשך לדיון שנערך כאן, רק לפני מספר ימים – אין זה חשוב כלל מיהי אלנה פרנטה והאם זה סיפור חייה? ומדוע בחרה להסתתר מאחורי פסיבדונים?
הספר הזה נוגע בנפש.. לעיתים

(ואני גם יודעת שלא כולם אהבו אותו – וגם זה בסדר)

מומלץ

ימי הנטישה – אלנה פרנטה. תרגום: אלון אלטרס. הוצאת הספריה החדשה. (212 עמודים)

(פורסם ב- 2.7.2007 בפורום הספרים של YNET)

(I giorni dell`abbandono – Elena Ferrante)

Share

תגובה אחת בנושא “ימי הנטישה – אלנה פרנטה

  1. כן יש קטעים טובים

    בעיקר, נדמה לי, כשהם מציגים דמות איטלקית, או לפחות מה שאנחנו הלא איטלקים חושבים שזו איטלקייה – מתפרצת משתוללת והומנית ולא נקמנית. אבל יש גם קטעים לא עוברים לטעמי, בכלל זה חשיבה דקדנטית מיובשת וחסרת חיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *