“The dead could only speak through the mouths of those left behind, and through the signs they left scattered behind them.” (pp. 280)

קורמרן סטרייק, בנו הבלתי חוקי של כוכב הרוק ג'וני רוקבי, שנזרק על ידי ארוסתו אחרי חמש עשרה שנים יחד, והוא נאלץ, בינתיים, לגור במשרדו, מתבקש לחקור את מותה של לולה לאנדרי, שקפצה אל מותה שלושה חודשים קודם לכן.

אחיה של לולה – ג'ון בריסטאו, פרקליט בפירמה משפחתית ידועה ויוקרתית, בנם של סיר אלק וליידי בריסטאו, הוא, לולה ואחיהם המת – צ'רלי – כולם ילדיהם המאומצים של הלורד והליידי. צ'רלי היה חברו הטוב ביותר בבית הספר היסודי של סטרייק. מאז נפרדו דרכיהם של בני בריסטאו וסטרייק, ועתה הם נפגשים שוב. ג'ון, מוכה צער על מות אחותו, אינו מאמין כי התאבדה, כפי שנקבע בחקירת המשטרה, ומבקש מסטרייק לחקור בכל זאת.

 קורמורן סטרייק, שאין הרבה עבודות הנופלות לפתחו, ויש לו הוצאות, והלוואה שעליו לפרוע, לא מזמן שב מן הצבא, לאחר פציעה שלקחה חצי מרגלו וכמה מחבריו, לאחר קבלת עיטור כבוד

“The army shaped you, almost imperceptibly, with the years; wore you into a surfaceconformity that made it easeiter to be swept along by the tidal force of military life.” (pp. 87)

 לולה לאנדרי, בת תערובת יפהפיה, דוגמנית צמרת ידועה, שחייה כספר פתוח בפני העיתונאים, צלמי הפאפארצי, בת למשפחת אצולה, זוגתו, בנפרד או שלא, של זמר ידוע, שניהם נוטלים סמים אלה או אחרים; לולה קפצה או נפלה או הופלה אל מותה בלילה קר עד מאד.

שני אנשים נראו, במצלמות הרחוב המרשתות את לונדון, רצים מכיוון דירתה אל מקום אחר. שכנתה מן הקומה הראשונה, אשתו של מפיק סרטים ידוע, טוענת כי שמעה צעקות מן הדירה, אולם הדירות כולן חסינות לרעש מן הרחוב.

בקומה השניה עתיד היה להשתכן אמן ראפ ידוע – דידי מאק – שכתב שירים על לולה לאנדרי, והיא כה ציפתה לבואו.

אבל המשטרה קבעה כי לולה לאנדרי התאבדה.

חבריה מתקשים להאמין; גם אחיה, כאמור, השוכר את שרותיו של סטרייק.

מזכירתו של סטרייק – מזכירה זמנית שנשכרה במקרה בדיוק לפני תחילת החקירה, רובין, שחלום חייה היה לעבוד בסוכנות בילוש, שבדיוק התארסה למת'יו, רובין מתגלה כבעלת יוזמה, כשרונות וכושר אבחנה דק מן הדק:

“Robin had often noticed how couples tended to be roughtly equivalent personal attractiveness, thought of course factors such as money often seemed to secure a partner of significantly better looks than one-self.” (pp. 30)

רובין תתגלה בהמשך כעוזרת יעילה, רגישה וככזו שיקשה על סטרייק לוותר עליה.

עוד יופיעו בספר מעצב אופנה ידוע, שעמד לחתום על חוזה ענק עם הדוגמנית המתה, דוגמנית על-אחרת, עולם האופנה על מחיריו וסודותיו (סוף-סוף הבנתי איך שמלות של מיליון דולר נראות אכן מיליון דולר; יש להן מחטבים ואף מחוכים תפורים לתוכן. אי אפשר לנשום, אבל אפשר להראות "מיליון דולר").

ויהיו גם הנילווים לתעשיה – המאפרים, הצלמים, המפיקים.

יהיו אנשי האצולה, הכסף הישן. אלה שלא ירשו לשערויות לחדור אל בתיהן, ומשהן חודרות יעשו הכל כדי להרחיק אותן מהם.

אבל הגיבורה הראשית – הביקורת החברתית, תצוץ בכל מקום; כמו בספריה הקודמים (את זה כתבה תחת פסבדונים) מבקרת רולינג את התנהגות בעלי המעמדות הגבוהים, או המנסים להיות כאלה, על הזיוף, רדיפת הממון, ההתנהגות האליטיסטית הבזה לכל מי שאינו כמוהם.

“’That’s a Daumier-Cross coat’, said Ursula, her eyes slightly narrowed over her wine glass. ‘There’s a waiting list of, like, six months…’ “. (pp. 147)

עוד היא באה חשבון עם העיתונות הסקנדליסטית, צלמי הפאפארצי, אלה שאינם נותנים מנוחה למפורסמים (וכנראה גם לרולינג עצמה).

רק למוכי הגורל, העניים, הפגועים, החולים, אלה שמזלם לא שפר עליהם, אלה שנתיב חייהם הוביל אותם, שלא ברצונם, אל שולי החברה, רק לאלה יש לרולינג אמפתיה וסימפתיה, ואף רחמים. רק הם יוצאים "טוב" תחת עטה המושחז.

הסיפור – סיפור מתח. הרוצח שניחשתי כבר באמצע הספר כי הוא הרוצח, כמובן אינו הרוצח (אבל הייתי בטוחה שהוא כן). הסיום מפתיע למדי (כאמור). הכתיבה – רולינגית במיטבה, היא הלא יכולה לכתוב על כל נושא ועניין ולרתק מהחל עד כלה.

וכאן בא ה"אבל" – למרות שהספר כתוב היטב, למרות שהתעלומה נשמרת עד העמודים האחרונים, קצת יותר בולט כאן הצורך של רולינג בביקורת הצינית והמושחזת שלה על החברה, וביקורת זו באה, בעקיפין, על חשבון ה"זרימה" של הסיפור.

אהבתי יותר את Casual Vacancy שלה, שהיה יותר מגובש בעיני, הן מבחינת הסיפור, הן מבחינת המסר. ואף-על-פי-כן – הספר הזה ראוי ומומלץ בהחלט.

ולשואלים מה עניין ה- Cukoo לכאן? – זה היה שמה של לולה לאנדרי בפיו של אחד מחבריה, מעצב העל:

 “’I’ve always called Lula “Cukoo”’, he added..” (pp. 250)

The Cukoo’s Calling – Robert Garlbraith (J.K. Rowling). Sphere publishing (449 עמודים)