אגדת בּרוּנו ואדֵלה – אמיר גוטפרוינד

אגדת ברונו ואדלהכאוהדת "שרופה" (ככה זה נקרא בספורט, עניין שאני לא ממש עוסקת בו) של אמיר גוטפרוינד, אני מקפידה להצטייד בכל ספר שלו שיוצא לאור, ובהתחשב בעובדה שהתחלתי איתו קצת מאוחר, סדר הקריאה לא היה בתחילה כרונולוגי; היום זה כבר לא יקרה. ספר חדש מונח על "מדף הספרים הממתינים להיקרא" ומייד עם סיומו של הספר שנמצא בקריאה, מקודם "החדש של גוטפרוינד" ונקרא מיידית.

כך קרה גם הפעם, עם "אגדת ברונו ואדלה", ושוב פעל הקסם הגוטפרוינדי – הסיפור ובעיקר השפה שמשכו ולא הרפו אפילו לא לרגע (ורק החיים הפריעו ועצרו מדי פעם את הקריאה, עד שניתן היה לחזור).

בניגוד לכתוב על הכריכה האחורית – זהו דווקא כן ספר מתח; יש בו גוויות המתגלות במקומות שונים, מיתות משונות עברו עליהן, יש בו קצין משטרה עייף המבקש רק לשוב לביתו אחרי הפתרון, יש בו רוצחים משונים ומוזרים, ויש בו סייענים בפענוח התעלומה. והכי הרבה יש בו, בספר הזה, שיר הלל לברונו שולץ ול"חנויות קינמון" שלו (שלא קראתי, ועתה נראה שיהיה עלי לתור ולחפשו בחנויות הספרים, משומשים ככל הנראה, ולצרפו לספרייתי).

אבל ראשון ראשון; אחרי אקספוזיציה קצרה בה מתוודע/ת הקורא/ת ברפרוף לרב פקד יונה מרלין (שם של קוסם!), ומוזכרים בו "רוצחים" – שלישייה מוזרה – איש בכסא גלגלים, ענק אחד ועוד איש, שהופיעו ונעלמו בתוך הגשם, בפאתיה של תאונת דרכים כלשהי, או אז מתחיל הסיפור.

כבר בפרק  השני מתגלה גופה – גופתה של אשה אלמונית, לבושה בהדר רב, רב מדי לשכונה הדרומית הענייה בה נתגלתה, ועל הקיר נמצאה כתובת גרפיטי טריה:"ובכיתי מאושר ומחוסר אונים", ואין איש יודע מהי הכתובת הזו.

גופה שניה מתגלה במלון בנתניה – תייר, אורח לרגע, אחרי שבילה את הלילה בחברת נערה אחת, כמעט בת שמונה עשרה, מוזרה קצת, וחכמה מאד.

רב פקד מרלין, שיש לו בבית אשה שהיא מורה לספרות, והוא צריך ללהטט בין חובותיו לבית (לזכור לקנות כרטיסים לאיזה מחזמר) לבין חובותיו למולדת – פענוח מקרי הרצח הללו, ומציאת הרוצחים, וגם אולי מניעת מעשה הרצח הבא. וישנם גם זואי נחושתן, הנערה החכמה ויודעת הספר, שמאסה בבית הספר,  ובעיקר במורה לספרות, משום שהיא אוהבת ספרים, וישנו ראי ציטרין, עיתונאי צעיר שהתמחותו בכתובות גרפיטי בעיר, ושניהם מגוייסים לסיוע בחקירה, בהתנדבות, כמובן.

וישנם הרוצחים, ומה שעובר בראשם, ומניעיהם..

ויש אזכורים חוזרים ונשנים של ברונו שולץ ו"חנויות קנמון" שלו, וקישורים ורפרורים לסיפור עצמו, קשר שהיה או לא היה בין חלק מגיבורי הספר לברונו שולץ; קשר בין העובר עליהם לחייו.

ובעיקר – יש כאן סיפור מרתק והופך דפים, כשמצד אחד רוצים כבר להגיע לסופו כדי לוודא שיש איזה סוף הגיוני וטוב, אם אפשר, לסיפור הזה, ומצד שני (וזה נאמר לי על ידי לפחות שתי נשים, בהזדמנויות שונות) מקווים שלא ייגמר לעולם, כי כל כך תענוג לקרוא בו.

בספרו הקודם של גוטפרוינד – מזל עורב –  ניכר היה איזה שינוי בסגנון, בדרך הכתיבה, אולי בנושאי הכתיבה. השינוי הזה לוקח עוד צעד קדימה, ידו של הסופר כאילו קלה יותר, הסיפור זורם בקלות רבה יותר, ומצד שני, מחייב עיון נוסף, ופניה למקורות המוזכרים בו, ובעיקר, כאמור, לכתביו של ברונו שולץ.

ועוד משהו – השפה; לפעמים שירה צרופה כמעט. תענוג לעיניים.

וכמה דוגמאות ששבו את עיני בזמן הקריאה:

"רַאי ציטרין גדל בשכונת בבלי, לא הרחק מהירקון, בתוך האוסף המסודר, הנעים, של רבי-קומות לא גבוהים מדי ומדשאות שאיש אינו משחק בהן, אבל מנעוריו נמשך להסתובב דווקא בין שלל חורבות מתועבות בדרום העיר, בסמטאות המעיים של אזור רחוב אלנבי ובין המחסנים והמוסכים של מזרח מונטיפיורי. .." (עמ' 17).

"הוא הביט סביב. סביבה הרוסה. גרוטאות. סימני שרפה באחת החצרת. מרפסות מזוהמות. הבתים נראו כפופים, רכים, נשענים. כאילו נוזל החיים המזקיף קירות טיפטף ואזל מתוכם לתוך החצרות. .." (עמ' 27)

"… שם הבנתי שאם אדם מת זה לא נורא. אם הנכדים שלו פה אז הוא פה, מבין? העבר נמצא פה בהווה, ויש רק דרך אחת שאדם ימות באמת: רק אם כל מי שנולד לו מת. .."(עמ' 61)

".. ולְמה שיש בחנוית הספרים בשני הצעדים הראשונים כשנכנסים. צעד, שניים, ואם לא נפלת על ערמת הספרים שרוצים שתקנה, של הסופרת שבכתה בעיתון על טיפולי הפוריות שלה, אז נגמר הסיפור. באמת, קשה להיכנס לעולם של ברונו שולץ דרך שכבת ההגנה הזאת, אבל מי שנכנס פנימה…" (עמ' 74)

"..אהבת פעם אישה ורצית להיות המים שהיא לוגמת, המרצפת שעליה היא מיטיבה את נעלה, ספר התה שהיא אוחזת בידה החיוורת?" (עמ' 205)

 

מומלץ בהחלט

 

אגדת ברונו ואדלה – אמיר גוטפרוינד. הוצאת זמורה ביתן. 236 עמודים

 

לרכישה בדפוס ובמהדורה דיגיטלית

Share

2 תגובות בנושא “אגדת בּרוּנו ואדֵלה – אמיר גוטפרוינד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *