הקוראת המלכותית – אלן בנט

 הקוראת המלכותיתמלכת אנגליה, אליזבת השניה, במהלך אחד משיטוטיה בגן נתקלת בספריה ניידת, נכנסת לתוכה, פוגשת את אחד מנערי המטבח, לוקחת עמה ספר ו… מגלה את עולם הקריאה.

 בהחזירה את הספר, בשבוע שלאחר מכן, היא נתקלת שוב באותו נער מטבח, ומכאן קצרה הדרך למינויו לתפקיד הממליץ ובוחר ספרי קריאה למלכה.

 זו המסגרת לספרו של אלן בנט ("טירופו של המלך ג'ורג' השלישי" – מי שטרם ראה את הסרט, כדאי לו לקחתו בדי.וי.די., או להמתין לאחת ההקרנות באחד מערוצי הסרטים ) מסגרת לאמירות קולעות ומשעשעות הן על הספרות והן על מוסד המלוכה:

".. מעולם לא גילתה עניין רב בקריאה. היא קראה, כמובן, כמו כולם, אבל את אהבת הספרים הותירה לאחרים. מדובר בתחביב, והאופי של תפקידה לא מתיר לה להיות בעלת תחביבים. .. תחביבים מחייבים העדפות ומהעדפות יש להימנע; העדפות מרחיקות אנשים… וחוץ מזה, בקריאה אין כל עשייה."

 ובכל זאת, המלכה נשבית בקסם הקריאה, עד כדי מיאוס בחלק מחובותיה, שהיא מתחילה למלא כלאחר יד. אנשי החצר, ובמיוחד המזכיר מנסים להרחיקה מעט מן הספרים, אך היא מוצאת בהם עוד ועוד עניין:

 "'אני מבין", אמר, "את הצורך של הוד-מלכותך להעביר את הזמן".

"להעביר את הזמן?" אמרה המלכה. "ספרים לא מעבירים זמן. הם עורכים לנו היכרות עם חיים אחרים. עולמות אחרים. ההיפך הגמור מלהעביר זמן, סר קווין, הלווי שהיה לנו רק עוד ועוד זמן ..'".

 סר קווין, הוא המזכיר, מנסה מדי פעם "להעלים" לה ספר זה או אחר, ואף מצליח "לקדם" אותו נער מטבח ולהעלימו מן הארמון לחלוטין, על ידי העברתו לאוניברסיטה מרוחקת, ובלבד שלא יהיה בסביבתה של המלכה; ובלבד שלא תהיה לה הסחת דעת נוספת.

 המלכה הולכת ומפתחת את קריאתה, ובעקבות כך גם עולות בה מחשבות בדבר הקריאה: "הדבר המושך בקריאה, חשבה, הוא שוויון הנפש שיש בה: יש משהו יהיר בספרות. מה אכפת לספרים מי קורא אותם, או אם קוראים אותם בכלל? כל הקוראים שווים בעיניהם, גם היא."

 במסיבת גן שהיא עורכת לסופרים, שאת חלק מכתביהם קראה, מתברר לה להוותה כי עדיף היה לה להמשיך לפגוש את הסופרים דרך ספריהם: "את הסופרים, החליטה עד מהרה, מוטב לפגוש בין דפי הרומאנים שלהם, והם יצירי דמיון של קוראיהם לא פחות מהדמויות בספרים. והם גם לא חושבים שעשית להם טובה בכך שקראת את כתביהם. למען האמת הם חושבים שהם עשו לך טובה בכך שכתבו אותם."

 וכך ממשיכה המלכה לקרוא ספרים, והחצר, וראש הממשלה, ושאר האנשים הנפגשים עמה נאלצים לראשונה לענות על שאלות בדבר הרגלי הקריאה שלהם, במקום לשוחח על מזג האויר (לצערם ולמבוכתם, ואף לרוגזם).

 במהלך הספר כולו מצאתי עצמי מחייכת מן ההומור הבריטי היבש והציני, מן השיחות שמנהלת המלכה עם אנשי החצר, משפחתה, ממשלתה ויכולתה להגיע לתובנות משעשעות ומחכימות.

 בסוף הספר מובאות הארות לגבי כל הסופרים המוזכרים, האתרים המוזכרים ועניינים אחרים, הנהירים ודאי לאנגלים, אך לא לכל קורא. הארות אלה מובאות בסוף הספר, על פי בקשת המחבר להמנע מהערות שוליים, כדי שלא לפגום בקריאה. מומלץ לכן, לעיין בנספח לפני הקריאה בספר.

ומלה טובה ליואב כ"ץ על תרגומו המשובח למדי.

מומלץ בכל לב.

הקוראת המלכותית – אלן בנט. תרגום: יואב כ"ץ. הוצאת: ידיעות ספרים (149 עמודים)

(פורסם ב- 8.8.2008 בפורום הספרים של YNET)

(The Uncommon Reader – Alan Bennett)

Share

תגובה אחת בנושא “הקוראת המלכותית – אלן בנט

  1. פינגבאק: סיפורי חייו של מר פִיקְרִי – גבּריאל זֶווין | אלה יווניה קוראת ספרים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *