Brothers, sisters, husbands, wives–

Followed the Piper for their lives.

From street to street he piped advancing,

And step for step they followed dancing,

(Robert Browning – the Pied Piper of Hamelin)

לפני לא כל כך הרבה שנים עבדתי באיזו חברת היי-טק, שבתקופה בה עבדתי בה עברה רה-ארגון. רה-ארגון הוא שם מכובס לפיטורין המוניים והעמסת עבודה נוספת על הנותרים, ובמקרים מסויימים, כמו שקרה אצלינו, הביאו מנהל אחד שעבד בעבר כדי "לעשות סדר".

כשביקר בארץ, במסגרת "עשיית הסדר" ונפגש עם כולנו ביום-עיון-מחוץ-למשרד, סיפר לנו על מה שמצא בחברה, אלה שינויים היו מאז שעזב, אלה דברים טובים מצא (והיו לא מעט). הדברים הרעים עליהם הצביע נראו בשקף אחד, שכולו ראשי תיבות.

כל מי שעובד בארגון גדול מכיר את ראשי התיבות הללו, שמתישהו הופכים לאיזה סלט, כשאף אחד לא ממש זוכר מה בדיוק מייצגים כל ראשי התיבות הללו, אבל הם נשארים ומתרבים.

משהו כמו:

“CRAM (Communications Reform Activation Management).” (Page 8)

מושג חדש שנהגה על ידי ההנהלה והוצג באסיפת העובדים (ועל כך בהמשך).

כך קרה גם בחברת "היי-טק" (כן, זה שם החברה. ובאנגלית   HiTek), בה עובדת ד"ר סנדרה פוסטר, במחלקת המחקר והפיתוח. ד"ר פוסטר, שיש לה דוקטורט בסוציולוגיה ובסטטיסטיקה חוקרת מקורם של טרנדים ואופנות, כדי שתוכל לאתר את האופנה הבאה או הטרנד הבא. חברת היי-טק מעוניינת להכיר את הטרנדים והאופנות הבאים, על מנת שיוכלו להשקיע בהם. מושא המחקר שלה הוא תספורת הבוב בשנות העשרים של המאה העשרים, שהיא מנסה למצוא מה מקורה.

ד"ר בנט אוריילי עוסק בתורת הכאוס. במראהו הוא חנון-על, שלאופנות משתנות וטרנדים אין כל השפעה עליו, והוא עסוק במודלים במחשב, ובהמתנה לקופי המקוק שהזמין לצורך מחקר.

גיבורה שלישית וחשובה לא פחות היא פליפ; פליפ היא המזכירה הכל-יכולה, שאינה עושה דבר אחד שהוא ממש נכון. היא אחראית על חלוקת הדואר בין המחלקות, ומצליחה, באופן עקבי, להביא לכל אחד דואר של מישהו אחר. גזרי עיתון שנמסרים לה לצילום נעלמים, בקשה למענק מחקר מוצאת דרכה למקום עלום, וכך אין הבקשה נמסרת במועד והמענק אינו מאושר. ניירות עבודה שהונחו במפוזר, כדי שניתן יהיה למיינם ולסדר אותם על-פי מפתח מסוים, נאספים על ידה ונזרקים לאשפה:

“’While I was waiting for you, I picked up all that stuff you left on the floor and threw it in the trash.’” (page 16)

אבל, לעומת זאת, היא מעודכנת בכל האופנות האחרונות וכל הטרנדים הכי חדשים, יודעת בדיוק איפה צריך לשבת, ומה צריך לשתות, מה צריך ללבוש ואיזה צבע צריך להיות לשער.

כשעומס העבודה מתגבר, וצפוי שיתגבר משום שפליפ לעולם אינה מבצעת את המוטל עליה, היא מבקשת ומקבלת עוזרת.

בשלב הזה מועלית פליפ בדרגה ל- interdepartmental communications liaison, ואז יש לה כמובן זמן לכל מיני עניינים מאד חשובים כמו – עצומות שונות, בדיקת טרנדים חדשים ועזרה להנהלה.

ההנהלה, אגב, לעולם לא נדע מיהו האיש, משום שויליס אינה נוקבת בשמו – רק "ההנהלה". ההנהלה החליטה, ההנהלה מכנסת, ההנהלה קוראת לפגישה.

הספר, שתורגם לעברית בשם "המשכוכית" הוגדר על ידי ההוצאה לאור (זמורה, ביתן) כספר מדע בדיוני. אך הוא לא. כלל וכלל לא. יש בו אמנם מדע, והוא אמנם בדיוני, אבל יותר מהכל הוא סיפור חכם ומצחיק המצביע על כל חוליי הארגונים המודרניים, המתיימרים לנהל  בשם אי אילו אג'נדות מודרניות עד ניו-אייג'יות, המלאים בממבו-ג'מבו של עניינים רוח ושיתוף:

“’All right, fellow workers,” Management said. “Do you have your five objectives? Flip, would you collect them?”

Elaine looked stricken. Gina snatched the list from her and wrote rapidly:

Optimize potential.

Facilitate empowerment.

Implement visioning.

Strategize priorities.

Augment core structures.” (page 36)

המלאים בניירת ובביורוקרטיה מיותרת, ההופכת את העבודה האמיתית לנספח לכל התהליכים:

“Management cares about only one thing. Paperwork. They will forgive almost anything else—cost overruns, gross incompetence, criminal indictments—as long as the paperwork’s filled out properly. And in on time.” (page 140)

ובתוך כל אלה, הכרות משעשעת עם כל מיני אופנות וטרנדים למיניהם, לאורך השנים, מידע שאינו ממש חשוב לקורא/ת, אך ממלא פליאה ומוסיף חיוך, לאורך הקריאה:

“…the talk shows (a trend that has reached the cancerous uncontrolled growth stage and should shortly exhaust its food supply)”  (page 56)

“Child care fad, inspired by the pediatrician’s book, Baby and Child Care, growing interest in psychology, and the fragmentation of the extended family. … Died out when the first generation of Dr. Spock-raised children became teenagers, grew their hair down to their shoulders, and began blowing up administration buildings. “(page 113)

“Barbie’s one of those fads whose popularity makes you lose all faith in the human race.” (page 117)

“Tattooing has the disadvantage of being a passing fad with permanent results.” (page 239)

“Book fads don’t usually die out until the sequel comes out, at which point the readers realize they’ve been had.” (Page 20)

וכמובן, הסיפור עצמו. צירופי מקרים המובילים מתקרית אחת לאחרת, ויוצרים מציאות חדשה, סביבה חדשה להתמודד בה. מענקי מחקר, פרסים לחוקרים, אינטרקציות בין אנשים.

וכל הספר, כאמור, חכם ומצחיק ו"שווה" קריאה.

את קוני ויליס הכרתי עם "ספר יום הדין" העוסק במכונת זמן המחזירה את החוקרת למאה השש-עשרה, לתקופת המגיפה השחורה ועידן הקרח הקטן, והמשכו “To Say Nothing but the Dog”, (תורגם לעברית בשם "מלבד הכלב"), שניהם ספרים נפלאים ומרתקים, ואף אותם כדאי לקרוא.

מומלץ לגמרי.

Bellwether – Connie Willis. Bantam Books. 247 pages

לרכישה (בכל הפורמטים)

לרכישה בעברית (לא מצאתי בדיגיטלי)

ועוד מובאה אחת, ששבתה את לבי:

“It isn’t necessary to understand how something works to do it. Take driving. And starting fads. And falling in love.” (page 4)