משחקי הרעב – סוזן קולינס

משחקי הרעב

דיסטופיה – דיסטופיה (dystopia) היא ההיפך מאוטופיה. חברות דיסטופיות מאופיינות בדרך כלל בעריצות שלטונית וניצול האנשים.

ברוב היצירות הדיסטופיות, ממשלה מושחתת יוצרת או משמרת איכות חיים ירודה עבור האנשים, לעתים תכופות תוך כדי התניית הציבור שהחברה היא טובה וצודקת, אפילו מושלמת. רוב היצירות הדיסטופיות מתרחשות בעתיד.

 ריאליטי – תוכנית מציאות; מאפייני תוכנית המציאות:

  • הזולת, המתחרה, הוא אויב. על מנת לנצח יש להתחרות באחרים. ובכך נזנח לחלוטין האידיאל של שיתוף פעולה.
  • תאי הווידוי
  • הצבעות וניפויים
  • שופטים, או יועצים

 (ההגדרות נלקחו מתוך ה-וויקיפדיה)

 "פאנֶם, המדינה שקמה על חורבות המקום שנקרא פעם אמריקה הצפונית… האסונות.. הבצורות.. הסופות.. השרפות .. הים שגאה ובלע חלקים נרחבים כל כך מהיבשה.. המלחמה האכזרית על אמצעי המחיה הדלים שנותרו. התוצאה היתה פאנֶם, עם הבירה המזהירה – הקפיטול – המוקפת שלושה עשר מחוזות, אשר הביא שלום ושגשוג לכל אזרחיה. ואז הגיעו 'הימים החשוכים', התקוממות נגד הקפיטול. שנים עשר מחוזות הובסו, והמחוז השלושה עשר חוסל כליל. 'אמנת הבגידה' העניקה חוקים חדשים שיבטיחו את השלום. … "

 שנים עשר המחוזות של פאנם עוסקים, כל אחד, בתחום מוגדר (למעט נותני שרותים); כל מחוז מגודר ואסור לצאת ממנו, כי מחוץ לו אורבות סכנות. אין כמעט ניידות בין המחוזות, אין מוביליות חברתית. האנשים בכל מחוז עוסקים בעיקר בעבודה ובנסיון לשרוד – את הרעב, את הקור או החום, את המחסור המתמיד בכל אותם דברים ההופכים את חיי האדם לנוחים, המשאירים לו זמן פנוי (כי בזמן הפנוי ניתן לתכנן תוכניות ולחשוב מחשבות – ואת זה אין השלטון רוצה כלל וכלל).

 אבל פעם בשנה מתרחש ארוע המאחד את כל המחוזות; משחקי הרעב: "כללי משחקי הרעב פשוטים. כעונש על ההתקוממות, כל אחד משנים-עשר המחוזות מחויב לשלוח בת אחת ובן אחד, המכונים 'מיועדים', להשתתף במשחקים של אותה שנה. עשרים וארבעה המיועדים נכלאים בזירה פתוחה ורחבת ידיים שעשויה להימצא בכל שטח שהוא, ממדבר לוהט ועד ארץ שממה קפואה. במהלך כמה שבועות המתחרים נלחמים זה בזה למוות. המנצח הוא המיועד או המיועדת ששורדים אחרונים."

 וכאן נפתח הסיפור. יום האסיף הוא היום שבו אוספים את המיועדים, מגרילים את שמותיהם בעצרת רבת משתתפים, ושני המיועדים מכל מחוז נפרדים ממשפחותיהם ומבתיהם, עם סיכוי קלוש לחזור, ויוצאים לקפיטול להתחרות.

קֶטְנִיס אֵוֶורְדין, גיבורת הספר והמספרת בגוף ראשון, נשלחת מטעם המחוז השנים-עשר, הפחוּת במחוזות, זה שעיקר עיסוקו כריית פחם, ותושביו, ברובם חיים על סף הרעב כל הזמן, להתחרות במשחקי הרעב. יחד עמה נשלח אחד מן הנערים.

סיכוייהם של השניים פחותים בהשוואה לנערים ונערות ממחוזות אחרים, בעיקר כאלה שהם עשירים יותר, והמועמדים להגרלה עוברים אימונים מאימונים שונים.

יחד עמם יוצא "המאמן" – מי שניצח בעבר ב"משחקי הרעב" ועתה הוא מבלה את ימיו ולילותיו צמוד לבקבוק זה או אחר; עניין המקטין עוד יותר את סיכויי השניים.

 במהלך הספר מתוודע(ת) הקורא(ת) לכללי המשחק השרירותיים והמשתנים תוך כדי המשחק, כדי להגביר את התעניינות "הצופים בבית". מניפולציות שונות מופעלות עליהם, תוך שליטה בכל מרכיבי "מגרש המשחקים": חום / קור, גשם, מקורות מזון, מקורות מים, כלי נשק, מתנות שתתקבלנה מספונסרים עלומים, שיתרשמו ממועמד(ת) זה/זו או אחר(ת).

ואיש אינו עוסק במחיר הכבד שמשלמים הנערים והנערות הנאלצים, בהוראת השלטון, להשתתף במשחקי הרעב.

 הספר מרתק ואלמלא הייתי צריכה לעסוק בעניינים טריוויאליים וחסרי חשיבות, כמו: פרנסה למשל, כי אז לא הייתי מניחה אותו מידי כלל.

 תודה מיוחדת לגלי שהמליצה עליו כאן, שאלמלא המלצתה לא הייתי מגיעה אל הספר הזה, שלמרות היותו בהחלט מצוין לסוגו, הריהו מונח על מדף ספרי הנוער בחנויות הספרים, ואני מוכנה להשבע כאן ועכשיו שנערה אני כבר לא.

 ועוד 'חבל' אחד לי – שטרם יצאו לאור שני הספרים הנוספים בסידרה, וכך שוב אני נדונה להמתנה ממושכת עד צאת החלקים הנוספים (ר' : טרילוגיית שר הטבעות, טרילוגיית המילניום ועוד).

מומלץ מאד.

משחקי הרעב – סוזן קולינס. תרגום (נפלא בהחלט) יעל אכמון. הוצאת כנרת. (334 עמודים)

(פורסם ב – 14 דצמבר, 2010  בפורום הספרים של YNET)

(The Hunger games – Suzanne Collins)

 

ואחר כך עשו מזה גם סרט שווה

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *