"… ספר זה משהו שלוקח הרבה מאוד מאמץ והרבה מאוד זמן לכתוב. עד כדי כך שרק מעט מאוד אנשים יכולים להשלים את המשימה. שאגב, בגלל זה כנראה יש בעולם הרבה פחות ספרים מאנשים." (עמ' 419) פינקי, איש צעיר וקצת מוזר, הוא הדובר והמספר. סבתו של פינקי נמצאה יום אחד מתה בחדרה שבבית האבות, יחד עם […]
שוב אוסלו, שוב הארי הולה, שוב כמו ב"אדום החזה" – סוג של בלש בודד, אבטיפוס כמעט. אלא שעכשיו הוא משתדל להגמל מן השתיה, עכשיו יש לו אולי אהבה חדשה, גם אם היא נמצאת במרחקים לאורך כל הספר, כמעט, כך ששוב מובלטים אותם סממנים של הבלש הבודד הארכיטיפי. שני מקרי רצח מלווים את הספר הזה; האחד […]
סופר אחד שאני מכירה ושאיבד נפש קרובה אמר לי פעם, כששאלתיו לגבי ספרו הבא, שאין הוא האדם שהיה פעם, ואין הוא כותב כפי שכתב פעם… דויד גרוסמן, לאחר שאיבד את בנו, אף הוא אינו אותו סופר שהיה פעם, וכתיבתו שונה בתכלית השינוי. לא עוד בחינה ובדיקה מדוקדקת של כל מלה וצליל, מכל כיוון אפשרי, בכל […]
דל ג'ורדן מתגוררת עם אביה ואמה בחוות שועלים נידחת למדי בקנדה. כדי לעזור לפרנסת המשפחה, או בעצם לפרנס את המשפחה, משום שחוות השועלים אינה עושה זאת, עוסקת אמה של דל במכירת אנציקלופדיות מדלת לדלת. בשלב מסוים עוברות דל ואמה להתגורר ב"עיירת המחוז", משום שממנה קל יותר לנסוע עם האנציקלופדיות הללו מבית לבית. האב והאח נשארים […]
"..ואולי טבריה נמצאת בכלל בארץ אחרת, ארץ שלא כותבים עליה בעיתונים של מדינת ישראל, ארץ חמה ומזיעה שהאוויר בה עומד והאנשים הולכים בתוכו בקושי, צעד ועוד צעד, כמו בתוך בריכה של חול." (עמ' 389) מי שקורא(ת) את העטיפה האחורית בספר הזה "עד שיום אחד" מצפה למצוא כאן את מקונדו. אפילו המשפט הזה, המצוטט כאן למעלה […]
עובד בנק בניו יורק נרצח ונשדד בשעת בוקר מוקדמת בעת טיול עם כלבו; לביתו הגיעה, מספר ימים קודם לכן, גלויה עליה מצויר ארון מתים ויום מותו מצוין בה. מהגרת היספנית צעירה נרצחת בדרכה לביתה לאחר יום עבודה; גם היא קבלה גלויה דומה, עליה מצויר ארון מתים ויום מותה מצוין בה. אשה מבוגרת נרצחת בדירתה בברונקס; […]
מחוז כפרי נידח (יחסית) באנגליה תמיד היווה כר נרחב לסיפורים (וכיום גם לסרטים ולסדרות טלויזיה); לכאורה – שקט, שלווה ופסטורליה, אבל מתחת לפני השטח רוחשים אהבות ושנאות, תשוקות, מאבקי כח, יצרים, קנאה, שמרנות ועוד ועוד. גיבורי הספרים הללו, בין אכרים, בין אנשי אצולה מקומית, אנשי צבא וכמורה והיחסים ביניהם מילאו ספרים רבים, ואין העין נלאית […]