עם עובד

גינת הכלבים – סופי אוקסנן

דו"ח נטישה. אולי אלה הזמנים האלה העמוסים כל כך במאורעות היום והשעה, אולי זו אני שאבדתי קצת או הרבה מכושר הריכוז שלי, ואולי ההבטחות על גב הספר מרובות ממה שיש בו באמת, אולי. אני, בכל אופן, הגעתי עד עמוד  242 והחלטתי שאפשר לנטוש. אמנם היתה שעת לילה מאוחרת וכבר היה מאוחר מדי לקחת ספר אחר […]

רוח אל האור – איגי דיין

את איגי דיין הסופר פגשתי לראשונה בספרו הראשון, חוה, במהדורה מיוחדת שיצאה לקרובים וחברים בלבד. קראתי והתלהבתי עד בלי די, וכשיצא הספר לאור בהוצאה "אמיתית" והגיע לחנויות, קראתיו שוב, ושוב נהניתי עד מאד. אפילו "ערב ספר" ערכתי לכבודו בדצמבר גשום אחד, בתאטרון הסמטה ביפו, בו ערכתי פעם ערבי ספרות. על-כן, כשנחת הספר הזה על סף […]

שחור כעורב – אן קליבס

על מה אתן חושבות כשאתן שומעות את המלה "שטלנד"? אני, למשל, חושבת מיד על סוודרים עבים בסריגת יד, כאלה שאפשר לשבת ולסרוג, ואחר כך למכור לתיירים בחנויות שבערים הקטנות ובכפרים. אנגליה השקטה, הנידחת, ובמקרה של שטלנד – ארכיפלג בצפון סקוטלנד. מקומות ישוב קטנים עם מסורות עתיקות-מחודשות. חקלאות למיניה, כבשים (לצמר) וכמובן, סוודרים סרוגים ביד, עבים […]

אחרי ההלוויה – אגתה כריסטי

הוצאת עם עובד לקחה על עצמה, בשנים האחרונות להוציא לאור מחדש, או בכלל, במקרה שטרם יצאו לאור בעברית, את ספרי אגתה כריסטי. אינני יודעת אם כל הספרים שכתבה יתורגמו ויצאו לאור מחדש, אבל  זוהי בהחלט יוזמה שיש לברך עליה בכל יום, כי, ובכן, אגתה כריסטי. פעם קראתי את ספריה בעטיפה רכה, עם כריכות "מפתות" , […]

כמעט אולימפוס – שושי בריינר

קטיה היא אשה צעירה שגדלה בקייב, עם אמה וסבתה. את אביה לא הכירה. נדמה שגם האם לא בטוחה בזהותו. הסבתא, אנה, גדלה אף היא אצל סבתה. אביה היה יהודי ונלקח, יחד עם אמה, לגיא ההריגה. אנה גדלה בתקופה הקומוניסטית, תקופה נטולת "עצמי". רק עתה היא לומדת להנות מעט מן האינדיבידואליות. אבל זהו סיפורה של קטיה. […]

הפאנליסט – ישי שריד

אין לי מושג איך הוא עושה את זה, ישי שריד, אבל מתחילת הספר ועד סופו, כולו סיפורו של הגיבור, מחשבותיו, העובר עליו, הרצונות, השאיפות, האכזבות, ולרגע אחד, לא הצלחתי, אפילו לא קצת, לגלות בתוכי איזו אמפתיה או סימפטיה לגיבור הנ"ל, שי תמוז שמו, ואפילו לא חמלה. כלל. גם לא בהתחלה, כשעוד היה בצד "הנכון" (?) […]

רצח בבית נייטינגייל – פ"ד ג'יימס

אדם דלגליש. כל מי שהיתה בארץ אי אז בשנות השמונים של המאה הקודמת ודאי זוכרת אותו. הבלש, קצין המשטרה האנגלי, עם כל הגינונים הנכונים; זה שחוץ מהיותו איש משטרה, היה גם משורר שהוציא ספרי שירה וערך סבבים לקידום מכירות בחנויות ספרים ברחבי הממלכה. עד היום אני זוכרת תמונה של חנות ספרים אחת, בעיירה אחת, ובה […]

אלה יווניה קוראת ספרים