אפשר לוותר

הנערות – מרב ליבנה

ד"ח נטישה בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת עברתי להתגורר באחת ההתנחלויות בגדה המערבית. אשה צעירה, בלי יותר מדי אידאולוגיות, בלי יותר מדי מחשבה על מה זה אומר לגור באזור שהוא בעצם שטח כבוש, שחוקי המדינה לא חלים עליו (אין צורך לשלם את אגרת הרדיו והטלוויזיה, למשל), שנהנה מרוח גבית ממוסדות השלטון. במהלך התקופה הזו […]

לוויתן – צ'ון מיונג-גואן

דו"ח נטישה. ספרים מקוריאה הם אוצר נסתר מאתנו, וצריך הרבה עוז רוח כדי לתרגמם ולהוציאם כאן לאור. על כך אני בהחלט מצדיעה להוצאות פרפנצ'ה, על שבחרה להוציא ספרים שנכתבו מאת ועל  המזרח הרחוק,  מקוריאה בכלל זה. לאחר הדברים האלה, אין לי אלא להביע צער על כי לא צלחתי את הספר הזה , אם כי ניסיתי, […]

גינת הכלבים – סופי אוקסנן

דו"ח נטישה. אולי אלה הזמנים האלה העמוסים כל כך במאורעות היום והשעה, אולי זו אני שאבדתי קצת או הרבה מכושר הריכוז שלי, ואולי ההבטחות על גב הספר מרובות ממה שיש בו באמת, אולי. אני, בכל אופן, הגעתי עד עמוד  242 והחלטתי שאפשר לנטוש. אמנם היתה שעת לילה מאוחרת וכבר היה מאוחר מדי לקחת ספר אחר […]

מסכת תהום – איל חיות-מן

דו"ח נטישה עד עמ' 123 הגעתי, קרוב לשליש מן הספר. עד שהחלטתי שדי לי. מצאתי עצמי קוראת ולא באמת אכפת לי מה יקרה לנער הזה, אלישע בן-אבויה, ולא באמת מעניינות אותי הלכות אלה או אחרות ואיזו דמות לבשו מורי ורבני ישיבת לוד, לאחר חורבן בית שני. כך איני יודעת מדוע החרימו אותו חבריו בישיבה, ומה […]

שישיית אטלס – אוליבי בלייק

ההתחלה היתה מבטיחה; יותר מכך, הכריכה האחורית עשתה איזו השוואה עם "משחקי הרעב", ויצרה איזו ציפייה (נקודת הדמיון היחידה ל"משחקי הרעב" היא התחרות בין מספר אנשים; בניגוד ל"משחקי הרעב" מדובר בששה ולא בשנים-עשר, כאן מדובר על הדחת אחד, בעוד שב"משחקי הרעב" רק אחד שורד. אבל זה מין סוג של טיזר כזה). אז לא. זה לא […]

האחות המועדפת – ג'סיקה נול

תקשיבי לתחושת הבטן שלך, אני אומרת לעצמי, אבל לא שומעת.  הרי כבר לפני שבוע התכוונתי לקום מהמיטה, באישון לילה, לכתוב על הספר הזה, ולהמשיך הלאה., לספר הבא. אבל לא קמתי, וכן המשכתי, עוד קצת ועוד קצת, וממילא אני קוראת מעט מאד בימים האלה של אחרי השבעה באוקטובר, וכך נגררתי עוד ועוד אחרי עצמי.  עד שדי […]

זה לא הזמן לפאניקה – קווין וילסון

בימים שכאלה, שקריאה היא מין לוקסוס ששמור, כנראה, לימים אחרים, ובכל אופן, מה שפעם אהבתי עד בלי די, והקדשתי לו זמן רב, הפך למשהו כמעט שולי, כמעט משני, משהו לסופו של יום, לפני השינה; ובכן בימים שכאלה, מעלתו הגדולה של ספר יכולה להיות עוביו, או, יותר נכון, דקותו, מספר מצומצם, יחסית של עמודים, וזו אולי […]

אלה יווניה קוראת ספרים