אשה אחת שהיתה לי מורת דרך כברת דרך מסוימת בחיי, ושאני פוגשת אותה מדי פעם, ואנחנו משוחחות על כל מיני דברים, גם על ספרים, סיפרה לי כי לאיש שאיתה יש אהבה גדולה לספריו של דיוויד באלדאצ'י, ואין ספר שלו שהוא מחמיץ. ומשום שאני מעריכה מאד את שניהם ואת דעותיהם, קראתי פעם ספר של באלדאצ'י – […]
סודות. לכל אדם יש כאלה. ישנם סודות שאנו מסתירים מפני עמיתים לעבודה, כדי שלא יוכלו להכנס עמוק מדי לחיינו האישיים, ישנם סודות שאנו מסתירים מפני אהובינו, שלא לפגוע בהם או שלא להיפגע, וישנם סודות עמוקים מני ים, שאנו משתדלים, ולא תמיד מצליחים, להסתיר מפני עצמנו, כי עצם המחשבה עליהם גורמת לנו אי-נוחות, או כאב, או […]
בתיה גור היתה, דומתני, הראשונה שהפכה את סיפורי ה"בלשים" הישראלים, אלה שאינם גיבורים מסוקסים, אלא אנשים בשר ודם. אצלה היה זה מיכאל אוחיון, בלש משטרה שבא ממה שנקרא אז "ישראל השניה", שנתקל במעשי רצח, בדרך כלל בתחומי "ישראל הראשונה" הלבנה והשבעה – רצח בקהילה הפסיכואנליטית, רצח בחוג לספרות באוניברסיטה, בקיבוץ, בין מוזיקאים, ועוד. והיתה שולמית […]
את הספר הזה קבלתי בהשאלה ולקריאה מקולגה לעבודה, חובב ספרי מתח, שהתלונן על כך שכמעט תמיד הגיבורים בספרים הללו הם אנשים בודדים, שהיתה להם פעם משפחה, או שאף פעם לא היתה, וזה קורע את לבו. והנה, ממש בתחילת הספר הזה ישנו הסבר ברור למה תמיד, או כמעט תמיד, הסוכנים החשאיים והבלשים הפרטיים או המשטרתיים, הם […]
מנהג שכזה יש לי שאחרי ספר מעורר מחשבה / מצוין / חודר חדרי לב ובטן (אפשר גם וגם וגם) וכו', אני נוטלת לי ספר, בדרך כלל ספר מתח, כזה שאמור לגרום לי להפוך דפים עוד ועוד, לקרוא בלילה עד שנעצמות עיני מעייפות, ובסופו לשכוח כמעט לגמרי מגיבוריו הבלתי אפשריים, ועלילותיו שחלקן לעתים כה מופרכות (ולעתים […]
אז ככה – אלמלא סקירתה הנלהבת באמת של אריאנה מלמד ב"הארץ", ככל הנראה כלל לא הייתי לוקחת את הספר הזה לקריאה. אולי משום שאינני מאמינה ש"סופרי המשך" מסוגלים להגיע למקומות אליהם הגיעו הסופרים ה"מקוריים" (וסטיג לרסון הגיע, בעיני, למקומות גבוהים בהחלט בטרילוגיית ה"מילניום" שלו), אולי משום שלא אהבתי את סיפור הירושה שלו, משפחתו שזכתה בתמלוגים […]
מן הספרים האלה, שאחרי שאת סוגרת אותם, את לא ממש מבינה איך הגעת אליהם בכלל, ומה פתאום בזבזת עליהם את זמנך היקר… אלא שאני יודעת בדיוק איך הגעתי אליו ואיזה זמן בזבזתי: מחלקת המנויים של קולנוע לב הודיעה לי יום אחד כי אני יכולה לבחור אחד משני ספרים – מאד ויין או גלוי ונעלם במהדורה […]