יש משהו שממש שימח אותי כשקראתי את הספר הזה, שהוא השלישי בסדרת האחרים; זכרתי את הדמויות משני הספרים הקודמים בסדרה, למרות שאת הקודם קראתי לפני למעלה מחצי שנה, ולא רק את הדמויות, אלא את קווי המתאר של הסיפור, ואת יחסי הכוחות החשובים מאד בספר שכזה, וגם אם העלילות הספציפיות לא נשארו בהירות בחלוף הזמן, הרי שמסגרתן נשמרה גם נשמרה. ובהתחשב בפערי הזמן בקריאת החלקים השונים, והתקופה המורכבת כאן (שאינה מאפשרת התמכרות והתמסרות מלאות לספר שבקריאה), הרי שיש בכך כדי להעיד על כשרונה של בישופ בכתיבתה.

ושוב חוזרת בישופ אל החצר שהיא מתחם סגור ל"אחרים" בסמוך לעיר מגוריהם של בני האדם. החצר פתוחה, בחלקה לביקורי בני אדם, כל זמן שהם שומרים על הכללים. האחרים החיים בחצר הם משני צורה היכולים להיות חיה מסוימת ולהפוך לאדם, ובחזרה. החוקים, התקנות, ההרגלים של בני האדם  לא לגמרי נהירים לאחרים, וחלק מן האינטרקציות ביניהם יכולות להיות משעשעות.

אלא שבין בני האדם ישנם אנשים שנדמה להם  שבני האדם חשובים יותר מן האחרים ומשאר בני ובנות האדמה, הכוללים בין היתר את איתני הטבע ויצורים שאין להם שם בשפת בני האדם. אנשים אלה הקימו תנועה שהטיפה לעליונותם של בני האדם, ואף תיכנה תוכניות וזממה מזימות כיצד להשתלט על אדמותיהם ומשאביהם של האחרים, תוך גרימת נזק רב, שסופו מי ישורנו.

תנועה זו – בני האדם בראש ובראשונה – ואנשיה ניסו להתעלם מן ההסכמים שנכרתו בין בני האדם  לבין האחרים, בעלי האדמה בכל  העולם, ורצו לקחת בכח את מה שאינו שלהם, תוך התעלמות מוחלטת מכוחם האמיתי של האחרים, שאינו ידוע בכללותו לבני האדם.

הקופים הארורים המשיכו לקשקש ברדיו ובעיתונים על תנועת בני אדם בראש ובראשונה. בני האדם היו מין צעיר ביחס לטרה אינדג'ין, שבצורה זו או אחרת התהלכו בעולם הרבה לפני הדינוזאורים. אבל בני האדם חשבו שהם צריכים לשלוט בעולם, והנאומים של חברי תנועת בב"ב עודדו חשיבה כזאת."

גיבורת הסדרה – מג – שמשום כישוריה המיוחדים: נביאת דם, קסנדרה סנגווי, נלקחה אי אז בעבר הרחוק למקום מיוחד לנשים ונערות כמוה, שבו בודדו אותן מן העולם החיצון, וכל מה שידעו עליו ידעו מתמונות שהוצגו להן.

הקסנדרה סנגווי ראו נבואות כשעורן נחתך. הן אומנו בתיאור החזיונות והתמונות. אבל הנערות לא למדו איך לפרש את מה שראו. זה היה חסר טעם. ברגע שנערה החלה לדבר, היא התמלאה באופוריה שמיסכה את מחשבתה והגנה עליה מפני מה שחשפו התמונות שראתה. למעשה, הדרך היחידה שבה נביאת דם יכלה לזכור מה ראתה היתה לשתוק. אם לא הגתה את המילים בקול, היא זכרה מה ראתה."

שירותי הנבואה של הנערות, ומסתבר שגם שירותים אחרים נמכרו לבעלי ממון שביקשו לדעת מה יעלה בגורלם או גורל עסקיהם. לנערות לא ניתנו שמות אלא רק מספרים סידוריים והן חיו בחסך מתמיד.

מג, מג "שלנו" כפי שנקראה על ידי יושבי החצר ברחה מאחד המתחמים  הללו ואומצה על ידי יושבי החצר,  שהניחו לה לגור ולעבוד במקום.

הסיפורים שסיפרה חלחלו לאט לאט לתודעה, והאחרים יצאו לחפש ולשחרר את הקסנדרה סגווי האחרות, ובמסגרת מסע החיפוש התגלו פרטים נוספים הנוגעים לשימוש שנעשה בנשים הללו.

חלק מן החוות נסגרו על ידי מנהליהן, אלא שהנשים ששוחררו היו חסרות אונים ולא ידעו כיצד להתנהל בחוץ. ובנוסף לחוסר האונים שלהן, שוכנעו לא מעט מהן כי מי שיפגשו בחוץ הם דורשי רעתן.

גיבור נוסף לסדרת הספרים – סימון – שהוא ז-אב, ראש החצר, המאמין כי יש לנסות למצוא דרכים לכל סוגי החיים, בניה ובנותיה של נמיד ובני האדם, לחיות זה לצד זה.

במשך שנים הוא פתח כמה מהחנויות ללקוחות אנושיים; הוא שכר בני אדם לעבוד באותן חנויות וברחבת השוק. אבל שום דבר לא השתנה באמת בין בני אדם והאחרים, עד שמג הגיעה לחצר, קפואה למחצה ובורחת מהאיש שהיתה רכושו. המאמצים שלה להשתלב ולבנות חיים היו סיפורים שנפוצו ברוח — או על כנפי הע־ורב — אל הארץ הפראית…."

הספר כולו סובב סביב הנסיונות מטעם שוחרי הטוב, בין האחרים, הטרה אינדג'ין, ובין בני האדם, לאפשר חיים משותפים או זה לצד זה של  שני הצדדים (והצדדים הנוספים), בלי להשמיד צד אחד לגמרי, ולהמעיט ככל הניתן באלימות ובמזימות.

…סערות נוספות עומדות להגיע. סערות גדולות. סערות קשות. אנחנו צריכים לדאוג שהמקום הזה יצליח. אנחנו צריכים להוכיח לטרה אינדג'ין שאנחנו יכולים לחלוק בעבודה ובעולם בדרכי שלום. וכאן מדובר בתחושה."

ובין לבין גם גיבורי משנה, מן המשטרה המקומית, מקהילות קרובות, שחלקן אחרים וחלקן בני אדם עם יכולות מיוחדות.

עד הסוף, הטוב יש לציין, כי כך זה בספרים שכאלה, וההמתנה להמשך. עוד שני ספרים, כך על פי האתרים יש בסדרה הזו, ויש למה לחכות.

מהנה, מרנין, מהפך דפים. אסקפיזם  במהותו.