דו"ח נטישה.

ספרים מקוריאה הם אוצר נסתר מאתנו, וצריך הרבה עוז רוח כדי לתרגמם ולהוציאם כאן לאור. על כך אני בהחלט מצדיעה להוצאות פרפנצ'ה, על שבחרה להוציא ספרים שנכתבו מאת ועל  המזרח הרחוק,  מקוריאה בכלל זה.

לאחר הדברים האלה, אין לי אלא להביע צער על כי לא צלחתי את הספר הזה , אם כי ניסיתי, באמת, ואף קראתי יותר ממחצית.

גיבורת הספר – קומבוק – קוריאנית מכפר נידח לגמרי, כזה הנמצא בסוף כל שרשראות האספקה, אפילו של דגים מיובשים שכמעט מתקלקלים, או בכל זאת מתקלקלים, כאשר הם מגיעים אליו, בעזרת מוכר דגים זקן המפיץ ריח של דגים בכל אשר ילך. היא מצטרפת אליו, כדי לצאת מן הכפר הזה, ובהגיעה למקום מושבו, מגלה חוש עסקי (מבלי לדעת שכך נקרא החוש הזה), ובונה שיטה לייבוש מספר רב בהרבה של דגים, ובכך יוצרת ענף עסקי חדש עבור מוכר הדגים ועבורה.

קומבוק מוצאת לה איש לאהוב, אהבה כה גדולה עד שארבע שנים לאחר מותו היא יולדת ילדה ענקית כמוהו, הדומה לו בכל כך הרבה דרכים.

בשלב הזה היא נמצאת כבר במקום אחר לגמרי, לאחר שהעסק של ייבוש הדגים קרס לגמרי, וגם כאן היא מצליחה להקים אימפריה כלכלית, קודם כל בית קפה ולאחר מכן, מפעל לבנים מצליח. אלה לא יחזיקו מעמד, כנראה, אולם בהמשך הספר, אליו לא הגעתי.

במהלך הקריאה נתקלתי בכמה "מעקשי שפה", כאלה שעורך/ת מיומן/ת היתה מתקנת מיד:

היא התקרצצה אליו"

..שאילו היתה התינוקת נולדת זכר, היא ודאי היתה גודלת…

…בתשואות ומחה כפיים…"

…אלא להשכיר חדר… (צ"ל: "לשכור")

וחבל, על כן, גם על אלה.

לשיקולכם.