מי מאתנו לא חולמת, ככה לפעמים, לחיות בספריה, בין ספרים; מדפים על מדפים מלאים בספרים, אולמות גדולים שתקרתם גבוהה, והכל מלא בספרים, רק לבחור, אם אפשר. ואם תהיה לך אפשרות גם לעבוד בספריה, להכיר את כל המסדרונות הצדדיים, את המדפים שאינם פתוחים לכל, להרגיש שאת חלק ממאגר הידע, שאת חלק מהספרים.

אליזבת  סקריבנר, נערה בת שש-עשרה, עבדה כשוליה בספריה הגדולה של סאמרשוֹל, אחת הספריות הגדולות בממלכת אוסטרמיר. ככל השוליות, גם אליזבת היתה יתומה. בניגוד לשוליות אחרים ואחרות, המגיעים להתמחות כשוליות באחת הספריות בגיל שלוש-עשרה לערך,אליזבת נמצאה על מדרגות הספריה, וגדלה והתחנכה בה, עד שיכולה היתה להתחיל בהתמחות. ואל יהא הדבר קל בעיניכם; בספריות האלה לא היו רק ספרים "רגילים" אלא גם עותקים נדירים, לעתים עותק  אחד בלבד, של ספרי כישוף, חלקם מסוכנים, חלקם מסוכנים ביותר,  יש דירוג מאחת עד עשר, ושמורים בחדרים המוקצים להם במיוחד ואף בכספות, מוגנים בהגנות מהגנות שונות, כולל כישופים למיניהם, הן כדי למנוע פגיעה בהם, הן כדי למנוע מן המכשפים החיים בממלכה, כולם מבתים עתיקים, חלקם ידועים לשמצה, ובכל מקרה הם אורחים מאד לא רצויים בספריות, לעשות שימוש לרעה בלחשים ובכשפים הנמצאים בהם.

הספרים שנשמרו בספריות לא היו ספרים רגילים. הם היו יֶדע, חיים שהוענקו. חוכמה, קול שניתן."

גם לספרים יש לב, אם כי לא כמו לב של בני אדם, ולב של ספר יכול להישבר."

אליזבת סקריבנר גדלה והתחנכה באחת הספריות הגדולות האלה, עד שלילה אחד נעורה משנתה. כולם סביבה המשיכו לישון, ואף לא הצליחה להעיר את שכנתה לחדר. רעש של סערה בחוץ. מיהרה למטה, עם כל אמצעי ההגנה הניתנים לשוליות (מלח וברזל. חרבות מגיעות בשלב בו תהיה פקחית), ונתקלה במנהלת הספריה שכובה על  הרצפה, מתה או כמעט. כשפנתה אל מחוץ למבנה, ראתה מאזיק, ספר כישוף שניזוק והפך לשד שיהרוג כמה שיותר מאנשי העיר.

ספר הכישוף שניזוק , היה מן הדרגות היותר גבוהות של סיכון, שהגיע לספריה אך בתקופה האחרונה, ועל כן היה בהגנה מיוחדת. גניבה של הספר נראתה כמעט בלתי אפשרית, ובכל זאת, נגנב, ניזוק והפך לשד אימתני.

מכאן ייקח הספר את אליזבת אל עיר הבירה, כדי להעיד או להשפט בפני המגיסטריום על השמדת הספר, עותק יחיד, כאמור.

מי שייקח אותה לעיר הוא מכשף צעיר, בן שמונה עשרה בסך הכל, נצר אחרון למשפחתו, נתניאל תורן. כן, ברור שיהיה כאן סיפור אהבה, או לפחות לבלוב של כזה, הרי זה טיבו של הז'אנר. אבל חוץ מן הרומן, שייקח לו זמן, כי קודם צריך, כמיטב המסורת, להראות סימני איבה, להבהל מהחיבה המתפתחת, ולהבין שזה מה שרוצים באמת.

ויש גם הרבה רוע בחוץ, ותככים. יש מי שאין דעתו נוחה ממעמדו הרם-אך-לא-מספיק-לטעמו, ויש מי שמבקשים לעצמם עוד כח ועוד עוצמה ועוד שלטון.

השאיפות האלה עתידות להמיט אסון על רבים ורבות מאנשי ונשות אוסטרמיר, ה"רגילים" אבל גם המכשפים, הספרנים,  ובכלל על הממלכה כולה.

מי שעתידים לעמוד בפרץ הם אליזבת, ואף נתניאל בדרבונה. הוא והשד הצמוד לביתו.

משהו על שדים (בתוך הספר "משרתים דמוניים וכיצד לזמן אותם"):

ידוע מעט יחסית על שדים, אפילו בקרב קהילת המכשפים, היה כתוב מתחת לכותרת. חלקית משום הסכנה שבאינטראקציה עם שדים, הידועים כרמאים ויעוטו על כל הזדמנות לבגוד באדוניהם. כי ברגע שנסגרת עסקה עם שד, האינטרס העליון של אותו שד הוא מותו של אדונו. לפיכך הוא עשוי לחתום על עסקה אחרת עם אדון חדש, ולנצל עד תום את כמות החיים האנושיים שהוא מקבל בתמורה.
שדים מאכלסים ממלכה שידועה בשם העולם האחר, שהוא סמוך לעולם שלנו, והוא המקור לכל האנרגיות המאגיות. בלי הברית המבוססת על עסקה דמונית, בני אדם לא יכולים לשאוב אנרגיות מהעולם האחר. על כן, עצם הקיום של אמנות הכישוף תלוי בזימונם ובשירותם של שדים— רע מצער אבל הכרחי. זוהי ברכה וקללה כאחד ששדים חפצים בחיי תמותה מעל הכול, ולכן שואפים למגע עם בני אדם…
העולם האחר משופע בהמוני שדים נחותים כמו אימפּים, גוֹבּלינים ודומיהם, שאותם לא קשה לזמן. אבל הם לא משרתים נאמנים, מפני שרמת האינטליגנציה שלהם עולה רק במעט על זו של בהמה פשוטה…"

ובכן, לנתניאל תורן, כיאה לנצר למשפחת מכשפים ותיקה ומכובדת, יש שד הנלווה אליו לכל מקום, שד הנמצא בשרות המשפחה  מזה דורות, ובכל פעם שראש המשפחה מת, השד עובר לשרת את יורשו, בתמורה לכך וכך שנות חיים שהמכשף מוותר עליהן.

לשלושתם, אליזבת, נתניאל והשד, סיילאס,  נכונו עתה מאבקים ומלחמות, בכוחות החשדניים בממלכה, ובכוחות האופל מן הצד הזה ומן הצד האחר. ספרייה מרכזית אחת אחר האחרת נפרצות, ספרי כישוף עתיקים וייחודיים נעלמים, ויש למצוא מה המקור לכל אלה, לשכנע את המגיסטריום באשמתו, משימה מאד מאד לא קלה, ומעל הכל להביס את כוחות הרוע הזוממים להכרית את אנשי הממלכה והממלכה כולה.

ואם אפשר, גם להשאר בחיים אחרי זה.

אבל אליזבת נחושה בדעתה להגן על הספריות ועל הספרים, משום שהיא חשה חלק מהם, בשר מבשרה, דם  (או דיו) מדמה.

עד הסוף הכמעט-אופטימי יהיו בספר הרבה אמירות חיוביות ומשכנעות, כאלה שבימים ובזמנים שכאלה (כן, כאן ועכשיו), יכולות להפיח מעט אופטימיות באלה שכמעט איבדו תקווה, ולחזק את ידיהם של אלה שנלחמים כדי להשאיר משהו מן הטוב והיפה.

מה הטעם בחיים אם לא מאמינים בשום דבר?"

אם לא מאמינים בשום דבר," הוא אמר מעבר לכתפו, "יש הרבה פחות להפסיד."

האנשים האלה סומכים עליך. תנקוט עמדה."

זה משהו שאנשים עושים? פשוט מוותרים? כשיש כל כך הרבה דברים בעולם לאהוב, להילחם למענם?"

תמיד יש יותר מדרך אחת לראות את העולם. מי שטוען אחרת רק רוצה להשאיר אותך באפלה תמידית."

היה בעולם יותר מדי יופי מכדי שלרוע יהיה סיכוי לנצח."

והעולם לא היה פחות ראוי למלחמה עליו, כי בכל מקום שהיה בו חושך, היה גם כל כך הרבה אור."

וגם זה – כאילו שלא ידענו:

כל אומה נמצאת תמיד בסכנת מלחמה! אם לא עכשיו, אז בעוד חמישים שנה!"

הספר הזה הוא פנינת נעורים מתוקה, כתובה היטב ומהפכת דפים מהחל עד כלה.

כדאי לכן ולכם גם.