נשף האמפוזות – אולגה טוקרצ'וק

נשף האמפוזות – אולגה טוקרצ'וק

בימים שכאלה  כשההווה נמשך ונמתח, ובכל רגע נתון יכול הטלפון לתת התראה שתיכן צריך לקחת את תיק החירום ולרדת במהירות למקלט הבית, לפגוש את השכנות והשכנים, וגם אנשים שהיו בסביבה, אין אלא לקחת ספר ליד ולנדוד לעולמות אחרים, רחוקים, לזמנים אחרים.

כאילו שבראשית המאה הקודמת העולם היה נהיר וברור יותר, שקט ושלווה.

מייצ'יסלב ווֹיניץ', סטודנט בפוליטכניון של לבוב, בן עשרים וארבע נשלח לכפר אחד, גרברסדורף, שיש בו בית החלמה לחולי שחפת (רפרור ל"הר הקסמים"), ולידו פנסיונים, עבור אלה שלא נמצא להם מקום בבית הראשי.

בית ההחלמה מחולק לשני מתחמים, זה של הגברים וזה של הנשים.

בבית ההחלמה סדר יום הכולל שלוש ארוחות, טיולים באוויר הצח, בשבילים וביער, בדיקות קבועות על ידי הרופא המקומי, ונסיון למלא את הזמן בשיחות על עניינים ברומו של עולם, ועניינים שקצת פחות.

ועל מה ישוחחו גברים משועממים, שעיתותיהם בידיהם, והם מבקשים להרשים איש את רעהו בחוכמתם ובעליונות שכלם? ענייני פילוסופיה, בקיאות במיתולוגיה היוונית, הסטוריה, ספרות, וכמובן, עליונותם של גברים על נשים, ותפקידן של נשים בעולם.

כי גופה של אישה אינו שייך רק לה עצמה, אלא לאנושות…. כ יוון שהיא יולדת, היא רכוש הכלל, אין להתייחס ליכולת הזאת שלה ללדת כאל תכונה אי־שית ….כשהיא היא עצמה, היא שייכת גם לנו לכולנו."

…מובן שלאישה מגיעות זכויות משלה, אבל אל לה לשכוח לעולם שהיא שייכת לחברה המכוננת את מוסד המדינה שמטרתו לשמור על האינטרסים שלה, ועל כן ההיגיון מחייב שהמדינה, המממ… המממ… שהמדינה תוכל לשלוט באישה. זה נכון. המדינה יכולה להועיד לה תפקידים בחברה, יעדים, אבל גם — ואולי לפני הכול – לשמור על זכויותיה כיחידה אנושית."

בעולמו האידיאלי של לוקאס, לכל דבר היה מקום, ויותר מכול — הוא היה רגיש למקומן של הנשים. לדידו, היו הנשים — עם הביולוגיה הבלתי מרוסנת שלהן וקִרבתן המרטיטה הזאת לטבע — יסוד המחרב את הסדר החברתי. לכן יש להדיח אותן אל המרחב הפרטי, כי משם הן לא יסכנו את סדר העולם.
ברחוב הפריעו לו מגבעותיהן; הוא היה נוחר אז בבוז, כועס על ראוותנות שכזאת אשר אותה השווה להצגת איברי הרבייה אצל קופי שימפנזה או קופים אחרים. בבתי הקפה הפריעו לו ציוציהן הגבוהים. צריך לאסור עליהן כניסה לבתי קפה, טען."

הסימן המובהק ביותר להיותו של ספר חשוב ומשובח הוא כאשר הספר הזה אינו מוצא חן בעיני נשים."

ככל שאתם תעריכו יותר סופר כלשהו, כך יפחת ערכו בעיני הנשים, וזאת משום שהנשים מחפשות בספרות תואנה להפעלת רגשותיהן, אבל הן רחוקות מן העיסוק ברעיונות. הנשים נוהות אחרי ספרות שסובבת בצורה מסוכנת סביב סוגיות בין־אישיות, בעיקר כאלה שבין גברים לנשים."

היער הסמוך אליו נושאות אותם רגליהם בימים שהם יוצאים לסיורים מיוחדים, אפלולי ואף עתיר סודות. נדמה שמשהו רוחש בו, משהו מסתורי, אולי מסוכן, מפחיד.

בבית הקברות, בכפר הסמוך, שם קבורים תושבי הכפר שמתו, ויש בו אף חלקה מיוחדת לחולים שלא החלימו, אלא מתו. על הקברים האלה מצוין, כמקובל, תאריך הלידה ותאריך המוות, ותאריך המוות המופיע על המצבות בחלקת בית ההחלמה הוא תמיד נובמבר.

רק אחד מדיירי הפנסיון, טילו פון האהן שמו, סטודנט לאמנויות מברלין, הפך למעין חבר לוויניץ'; השאר הטילו עליו מעין סוג של מורא, והוא השתדל להמנע מחברתם, ככל שניתן. אלא שטילו הלך ודעך. חומו עלה, ונראה היה כי סופו מתקרב.

הוא מזהיר את וויניץ' להשמר מפני משהו, אבל לא ברור מפני מה. גם דייר אחר בבית מזהיר אותו.

בתקציר הספר נאמר כי הוא מותחן אפל, אך אם ציפיתי לספר בסגנון על עצמות המתים, הרי שאין הוא כלל דומה. אין כאן מתח מהפך דפים ונסיון לנחש מה יקרה בהמשך, אלא בעיקר תיאור חיי היום יום בבית ההחלמה, חיי הכפר, ומסתרי היער ויושביו. כך כמעט עד סופו של הספר, שאז מגיע אותו חלק מסתורי ואפל.

אין בכך כדי לאכזב, כמובן, משום שכתיבתה של טוקרצ'וק משובחת לגמרי, ממש כמו בספריה הקודמים, והקוראת מוצאת עצמה נמשכת וצוללת אל אותו עולם מרוחק בזמן ובמקום.

ועוד כמה מובאות שסימנתי לי במהלך הקריאוה:

…אנשים מציצים. אנשים אוהבים מאוד להתבונן באדם שאינו ער לכך. כדי להעריך, להשוות. האדם שמציצים עליו נעשה חסר מגן, נעשה קורבן לא מודע וחסר אונים."

ואולם אנו סבורות שהדברים המעניינים ביותר נשארים תמיד בצל, במה שאינו נראה לעין."

אתה יודע מה השגיאה השכיחה ביותר שאדם עושה בשעת סכנה? נראה לו שהחיים שלו מיוחדים והמוות לא נוגע לו. אדם לא מאמין במותו שלו."

אילו עסקו הפולנים בכוורוֹת, הם יכלו להפוך למעצמה כלכלית, משום שהדבש הוא חומר גלם יקר ערך, לא רק כמוצר שצורכים ישירות אלא כבסיס לייצור מוצרי מזון אחרים וכן מוצרי קוסמטיקה ותרופות. הכוורות גם מספקות דונג טבעי."

גברים זקוקים לפורקן ואינם יכולים להמתין, כי אז הם נעשים חולים ומסוכנים. התשוקה הגברית צריכה לבוא על סיפוקה מיד, אחרת ישתרר תוהו ובוהו בעולם. כך קורה בכל העולם. התשוקה הגברית חזקה כל כך, עד שהיא עלולה להרוס אותם, ולכן הם צריכים משהו שיביא להם הרפיה. זה צריך להיות מובן לכל אדם.."

ויש כמובן עוד.

כדאי, כדי להתרחק מן הכאן והעכשיו, וכי תמיד כדאי לקרוא מספריה של טוקרצ'וק.

:כותרנשף האמפוזות
מאתאולגה טוקרצ'וק
תרגוםמרים בורנשטיין
עריכת תרגוםסמי דואניס
הוצאהאחוזת בית, כרמל
עמודים326
מקור Empuzjon. Horror przyrodoleczniczy, Olga Tokarczuk
קנייהמודפס | דיגיטלי | קינדל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אלה יווניה קוראת ספרים