אנשים ונשים שזכרונם טוב משלי ישמחו בצאתו לאור של ספר שני בטרילוגיה, גם בטווח זמן של כמעט שנתיים, ופשוט יקראו בו. אני פחות.

כשהתחלתי לקרוא את הספר השני בסדרה, התברר לי, להוותי (וכפי שחששתי בתום קריאת הראשון בסדרה – הרואה) כי אני לא בדיוק זוכרת, אלא במעורפל, ולכן, אחרי כעשרים עמודים שבתי אל הראשון וקראתיו שוב, ולו רק על מנת "לעשות סדר" במיהו מי ומה תפקידם של כל אחד ואחת. (עצה למלביה"ד – להוסיף איזו רשימת משתתפים ומשתתפות, לטובת בעלי ובעלות הזכרון הקצר).

ושוב חוזר הסיפור אל תרזה, שהוחזרה לישראל מחייה בארה"ב, חייה כנערה חובבת אגרוף, מן האזורים הפחות יוקרתיים והפחות מוכרים. נערה בת שבע עשרה שחיה עם אמה, עוברות ממקום למקום, כנרדפות, ונקראת להגיע לישראל כי אביה מת.

כאן מתברר לה כי היא בתו של "הרואה", ראש השבט של האנימלים הזאבים, והיא נקראת לרשת את מקומו. הרואה ניחן ביכולות לחזות מה יקרה בעתיד, אם כי לא תמיד נבואתו מתקיימת, או אולי ישנו עתיד אחר שיכול לקרות.

בשכנות לאנימלים הזאבים חיים האנימלים הדובים ואיבת נצח שוררת בין השבטים בגלל משהו שקרה מאות בשנים קודם לכן.

האנימלים נראים כבני אדם, והם בעצם התפתחות אבולוציונית אחרת, מקבילה להומו-ספיאנס שהם אנחנו. אנחנו, אגב, נקראים בפיהם: חד-חושים.

בסיומו של הספר הקודם נחטפו גורים/ילדים מכמה שבטים אנימלים, ובתחילתו של הספר הזה, יש מסע וקרב להחזרתם.

בהמשך תגענה הרפתקאות נוספות, הקוראת תתוודע להיררכיה שבשבט, לתפקידיהם של כל  אחד ואחת מהם, לשיתוף הפעולה בין השבטים, דרך משהו המקביל לאו"ם.

יהיו שם נציגי הרוע המוחלט, או שמא אינו מוחלט. אשה המחפשת תרופה לבתה יחידתה החולה במחלה קשה, חשוכת מרפא, והיא לא תעצור עד אשר תימצא התרופה, גם במחיר חייהם של אחרים, בני אדם ואנימלים.

הקוראת תתוודע גם לרב-אנימלים, הנחשבים למוטציה מפחידה של האנימלים, ועל-כן מומתים בעודם תינוקות, אלא אם כן יוחבאו מפני השבטים. הרב-אנימלים נחנו בכוחות נוספים ויכולים אף להפוך לכל מיני סוגים של חיות.

הרואה, תרזה, צריכה ללמוד לחיות חיים שכלל לא הכירה, ולהפוך במהירות למנהיגה, תוך שהיא מחפשת דרכים להפוך לרואה, לזמן חזיונות. אלה באים לה רק בחלומות.

וכמו כל נערה, ישנם ניצנים ראשונים של התאהבות, מה שלא עובר כל כך בקלות בקרב השבט, מפאת מעמדה.

וכמו כל נערה יש בה פזיזות והחלטות חפוזות, שגם אם יתבררו כנכונות, הרי שיש בהן סיכון רב.

וכל אלה בסיפור המסופר לעילא, מהחל עד כלה. המתח לא מרפה לרגע, והקוראת כלל אינה מבקרת את הפירכות. אולי כי זו פנטזיה.

כן, אטיאס בהחלט יודעת לספר סיפור.

ולא נותר אלא לחכות לשלישי בסדרה, ולקוות שלא אצטרך לקרוא שוב את שני הספרים הקודמים.

על הספר הראשון בסדרה המליצה לי מישהי ב"גלות" משמר העמק, הקיבוץ אליו פונינו בלילה שבין השבעה לשמונה באוקטובר. מי יכול היה לדעת שלאחר עשרים חודשים ויותר, עדיין לא יסתיים היום ההוא, ולא עוד אלא יבואו לנו ימים קשים ומורטי כוחות.

אז טוב שיש הסחות דעת משובחות שכאלה.

ועניין אחד שנזכרתי בו במהלך הקריאה, סדרת פנטזיה אחרת לגמרי, מארץ אחרת לגמרי, ובכל זאת, גם בה יש חיות ההופכות לבני אדם. אלא שבסדרה ההיא (הנפלאה ביותר), האחרים, בעלי החיים וכוחות הטבע הם הם בעלי הכח האמיתיים.

אולי גם כאן, בספר השלישי, יתברר כי הכח נמצא בידיהם של אלה שאינם רק בני אדם.

סדרת פנטזיה ראויה לגמרי לזמנכם. והיא משלנו.