המשך יבוא.

צמד המלים שאני ממש, אבל ממש לא מחבבת בספרים. בעיקר ספרים שמשאירים את הקוראת בלי פתרון.

ישנה, למשל, אפשרות לכתוב סוף סגור לספר, תוך השארת קצוות משניים פרומים, ואז, אם הספר הראשון (והיחיד לעת הזאת) מוצלח דיו (וגם נמכר ונקרא, בל נשכח את המימד הכלכלי, הפחות מדובר) כי אז אפשר לכתוב המשכים.

למשל – משחקי הרעב. למשל – העונה החמישית, ואפילו – בנות הדרקון, שאלמלא הובטח בסופו של הספר כי יהיו לו המשכים, אזי הייתי בהחלט מסתפקת בראשון, ולא ממתינה להמשכיו.

לא כך הדבר ב"הרואה"; כאן נקטעת העלילה בדיוק בשיאה, ועתה צריכה הקוראת להמתין עד שתסיים הכותבת לכתוב את הפרק הבא, אם תסיים,  ויכול לעבור עוד זמן רב.

וזה קצת לא הוגן כלפי הקוראת, שבחרה בספר הזה על פני ספרים אחרים, ועתה נותרה וחצי תאוותה בידה.

באנגלית אומרים – It's not done; אין נוהגים כך. והרי יכולתי, פשוט, להמתין עד שתסתיים העלילה בספר השני או השלישי, ואז לקרוא ברצף.

It's not done.

לא היתה כל אזהרה בתחילת הספר, וכך הגעתי עד סופו, רק כדי להיווכח שאין לי מושג מה יקרה עם הילדים החטופים.

כן, יש ילדים חטופים, בדרום, על הגבול עם מצרים (כה מוכר). ילדים מגזע מאד מסוים.

על פי הפנטזיה הזו, במקביל להומו סאפיינס, הגזע האנושי, אנחנו, התפתח גזע נוסף של בני אדם, כאלה המסוגלים להפוך לחיות שונות. בהיות הגזע הזה קטן במספר בהרבה מן ההומו סאפיינס, מתחבאים האנימלים (כך הם מכונים) ומתמזגים ככל הניתן בחברת בני האדם, מחולקים לשבטים, על פי החיות להן הם הופכים, ומקיימים קשרים בין השבטים, ישירות ודרך מועצת החכמים, העומדת בראש כל הגזע הזה.

בכל שבט יש הירארכיה, וחלוקת תפקידים.

תרזה היא נערה ישראלית שהיגרה לאמריקה עם אמה, לאחר שאביה נטש אותן. הן חיות בשכונות נידחות ועניות  נודדות מדי פרק זמן, וחיות על הסף. כל הזמן על הסף.

תרזה חובבת איגרוף  ומתאמנת לאורך זמן, כדי שתוכל להכנס לקולג' עם מלגת ספורטאית.

יום אחד הגיעה הבשורה שאביה מת. אמה דוחקת בה, בניגוד לכל הגיון, לנסוע להלוויה בישראל.

בבואה לכאן יתבררו לה כל מיני עניינים הנוגעים למוצאה, לאביה, למעמדה המיוחד ולחיים המיוחדים של שבט האנימלים אליו, כך מסתבר, היא שייכת.

היא תעבור הליך חניכה מקוצר ולא שלם, תכיר את תולדותיה ותולדות השבטים האחרים, שכנים ורחוקים, תכיר את החוקים והמגבלות, את היכולות, ותיתקל ברשע עמו עליה להלחם.

הספר  כאמור מסתיים ללא סוף. סוף שיגיע בספר הבא, או בזה שאחריו (לא ברור).

הקוראת נותרה וחצי תאוותה בידה, וגם עם כמה תובנות: הספר מרתק וקריא, מהפך דפים מיד, ומאידך יש להמתין לזה שאחריו כדי לקרוא את המשך העלילה. השפה מעט בוסרית, וניתן היה, לטעמי, לקצץ מעט ולהדק יותר את הספר. אולי אפילו לכלול את כל העלילה בספר אחד.

ואם תרצו לקרוא בספר הזה, המתינו להמשכו/המשכיו. כך ניתן יהיה ליהנות ממנו אף יותר.