בשנים האחרונות נהייה מאד אופנתי לכתוב ספרים בסדרות; לא עוד ספר בודד העומד בפני עצמו עם התחלה, אמצע וסוף, אלא סדרת ספרים שבמקרה הטוב ניתן לקרוא כל אחד מהם בפני עצמו, ויש אמנם סדר מסוים ביניהם משום שהגיבור הוא אותו גיבור או אותה גיבורה, אבל העלילה העיקרית אינה נוגעת לחייהם של הגיבורים, ועל כן עומדת בפני עצמה. בעבר, גיבורים כאלה אף לא באמת היו להם חיים שהתפתחו; אף אחת לא יודעת במי הרקול פוארו התאהב בנעוריו, או איך נראתה גברת מארפל. נו, מילא, לא כולם אגתה כריסטי.

במקרה של ספרים שנקראו בשלישיות ("ההגדה לבית פורסייט" בתרגום ארכאי במיוחד) הרי ההוצאה בשלישיות (או זוגות, "מלחמה ושלום" למשל, או "ד"ר ז'יוואגו"), הרי שריבוי הספרים נבע מאורך העלילה ועלילות המשנה, שלא לדבר על התיאורים. פשוט לא ניתן היה לאחוז בספר אחד עבה כל כך. אז חילקו.

כן, יש גם את סדרת "המוסד" של אסימוב, המתחלקת לשלוש טרילוגיות, אבל זה אסימוב. מותר לו הכל.

כיום ישנה איזו נטייה, בעיקר (אבל לא רק) בעולם הפנטזיה והרומן הרומנטי המודרני, לכתוב בטרילוגיות, או, אף בסדרת ספרים שאין לדעת מתי תסתיים (ת'רזדיי נקסט היא דוגמה נפלאה לסדרת ספרים שאפשר לקרוא, שבעצם לא הסתיימה, ויכול להיות שלעולם לא תסתיים, וכל ספר הוא פנינה בפני עצמו. אבל זה היוצא דופן).

הסופר או הסופרת מתווים איזו עלילה, שכלל לא בטוח שהם יודעים כיצד תסתיים (חוץ מנצחון הטוב על הרע, ואיחוד האוהבים במקרה הרומנטי), ואז עליהם למלאה בתוכן. מכיוון שהתחייבו לעצמם לטרילוגיה, והספר הראשון היה כה מוצלח, ואפילו השנה כמעט מתעלה לדרגתו, הרי שהספר השלישי יכול קצת "להתקע". כבר הכרנו את הגיבורים והגיבורות בספרים הקודמים, הגענו לשיאי עלילה ומתח, ומה עכשיו?

עוד קצת מתח בין הגיבורה לגיבור? עוד רשע שמתנכל להם?

וכן, זה מה שקרה לי בשלישי בסדרת  "קסם אמצע החיים". ג'סי אוונס, שנפרדה מבעלה ובנה יצא לקולג' שהוזמנה לשמור על איזו אחוזה שהתברר שהיא אחוזה קסומה, בעלת כוחות משלה, עם שכנים בעלי כוחות קסם משלהם, והתברר לה כי אף היא בעלת כוחות שכאלה, ובעצם הבית בחר בה..

ובכן, בספר השלישי בסדרה: "פלישה" נמצאת ג'סי בשלב בו כבר יש בה כוחות קסם שהיא מודעת להם, ועליה להמשיך ללמוד ולפתח את כישוריה.  הוריה, הרגילים לגמרי, מגיעים לבקר, ויש להסתיר מהם את כל עניין הקסם הזה, כי זה פשוט לא יתקבל על דעתם.

במקביל, כוח מוזר פולש ליער ולגן הגובלים בבית והשייכים לאחוזה, כוח שמלכודות הקסם לא מזהות. החשד הוא שאחד הקוסמים החזקים ביותר, המבקש לנכס לעצמו את ג'סי ורכושה,  הוא זה שנגדו יש לפתח קסמים מיוחדים, והיא מרגישה עצמה עדיין טירונית.

האלפא המקומי, אוסטין, שהוא חברה הטוב, זה שיגן עליה בחייו, ואף מסייע בידה לארגן את השמירה על הבית ואת מתקפת הנגד, ובכן, ביניהם יש (כמובן) משיכה עזה, שהם מוותרים (בינתיים) על מימושה, כדי לשמור על תפקידיהם וכי לא מערבים עבודה עם הנאה. (וכנראה גם כדי שישאר משהו לספר הבא בסדרה).

בניגוד לשני הספרים הראשונים בסדרה, הספר הזה נכתב כאשר חלק מן הפרקים בגוף ראשון – זרם התודעה של ג'סינטה, וחלקם בגוף שלישי – מה עובר על חלק מהגיבורים וגיבורי המשנה. איכשהו הרגשתי שקצת יבש מעיין ההמצאה של הסופרת, יותר ויותר זמן הוקדש למתח הבלתי נגמר בין ג'סי לאוסטין, נוספו ההורים וההתייחסות אליהם (חלק משעשע למדי, אם כי, להרגשתי, שימש בעיקר כ"מילוי"  דפים).

לטעמי (האישי בלבד) טוב היתה עושה ברין לו צמצמה את הסיפור לשני ספרים ומהדקת את העלילה בהתאם. איכשהו נראה לי שכבר לא אתעניין בקרב האחרון בינה לבין הקוסם הנורא ורב הכוח.

זה לא ספר רע. הוא רק פשוט לא טוב מספיק והתפרים בו גסים מעט.

אפשר לקרוא.  אם ממש רוצות.