אין ספק, יש לה את זה. ה״זה״ החמקמק, המסתורי, הנסתר בחלקו. ה״זה״ שלא מעטים תרים אחריו ורק מעטים מוצאים. ה״זה״ שהופך מלים ומשפטים ופסקאות למשהו שאי אפשר כמעט להניח מן היד, חוץ מהחיים עצמם. ה״זה״ שמחזיר אותך למלון, למרות שיש לך עוד שלוש או ארבע שעות עד העיסוק הבא שקבוע לך, ובמקום לשוטט ברחובות העיר שבה את מבקרת, את חוזרת למלון כדי לסיים את הספר.

יש לה את זה, למעין רוגל.

כבר פגשתי את כתיבתה בעבר, ובכל פעם הפתיעתני מכיוון אחר; אגדה מהפנטת לילדים או מבוגרים, אפשר גם וגם, ב״יער״ שלה, ובתעלומה מותחת ב״מה את יודעת״, ומשהו מסתורי ופנטסטי ואפל ב״זאבה״.

והנה משהו חדש ארס פואטי, ועוד בתחום ההולך וכובש את עולם הספרות, ובכמויות שכל מו״ל משתוקק לשכאלה גם אצלו – הספרות הרומנטית החדשה, זו שיש בה אירוטיקה וסקס, וכל ״מאחורי הקלעים ״ של התופעה: בניית הציפייה לספר חדש, הוצאה של סדרות ספרים, יחסי ציבור,שימוש ברשתות חברתיות, ארגון כנסים, מפגשי קוראות … וכל הקסם שלא פג, שישנו בספרים. גם אלה שאף פעם לא תקראו.

חלק מאותה בניית ציפיות היתה גם סביב הוצאת ״רוזאנה וי״; בניית ציפיות מוצלחת על פניה (אני מקווה שגם במציאות) ומשום אותה בניית ציפיות, ומשום שאני בהחלט אוהבת את כתיבתה של רוגל, מיהרתי לקראו, סמוך מאד לצאתו לאור.

ורד בלאס היא אשה אפרורית משהו, גרושה-ביחסים-טובים ואם לשתיים, עובדת במשרד החינוך וחיה לה חיים רגילים וכמעט משעממים.

"…אופיר היה אדם טוב, פרטנר טוב, חבר טוב. אבל לא הייתה שם אהבה. גם לא תשוקה גדולה. היה שם בית, וביטחון. …"

"….אחרי הגירושים חזרתי לשם המשפחה שלי. השלתי מעצמי בקלות את הידין של אופיר, אפילו שהוא נשאר של הבנות. …"

וישנה רוזאנה וי, שם עט לסופרת רומנטית, שמאחוריה שלישייה מצליחה, ולפניה סדרה חדשה של שניים, שקהל הקוראות מצפה לו בכליון עיניים. לרוזאנה וי. הסופרת יש אתר מושקע ובו קצת על הספרים הקודמים, וקצת על אלה שיבואו, מועדון קוראות עם מגע אישי משהו, בין הקוראות לסופרת, המבטיחה לענות לכל הכותבת.

אין איש יודע, חוץ מהעורכת הקבועה ואיש יחסי הציבור מיהי האשה האמיתית מאחורי השם רוזאנה וי.

הקוראת מבינה מייד שורד ורוזאנה אחת הן, ועוקבת בהשתאות אחר חילופי התפקידים שהיא עושה, כשהיא מחליפה את דמותה של עובדת משרד החינוך, בזו הכותבת סיפורים רומנטיים-ארוטיים, בהם לא מעט נשים מוצאות את עצמן.

"…בלי הפרדה זה לא ילך. זה היה הדיל שלי עם עצמי. כי ורד הצילה אותי מלהיות רוזאנה. ורד לא מפלרטטת עם אף אחד. ורוזאנה לא מטגנת שניצלים, לא עושה לילדות שלה צמות, ולא עובדת במשרד החינוך ומביאה משכורת יציבה הביתה. …."

משהו ״תקוע״ עם הראשון בדואט, זה שעתיד לצאת לאור עוד מעט; קוראות הבטא לא מתלהבות, חסר להן משהו. איזה ניצוץ שהיה פעם.

אולי לא צריך בכל קוראות בטא? ורד לא ממש נלהבת לרעיון, היא לא זקוקה להתערבויות בכתיבה, והביקורות קצת מערערות אותה.

אבל יש אחת. קוראת בטא אחת שמתלהבת.

וההתלהבות הזאת יכולה להיות נהדרת.

וגם מסוכנת.

על עולם המו״לות ועל סושיאל ובילד-אפ, על תפקידן של הקוראות, העורכות. על הגלוי והנסתר (טוב, על חלק) בעולם הספרות.

"…..לא הכול חייב להיות ספר מודפס. להפך, מה שלא מודפס יכול לייצר לנו חוויית קריאה חדשה, סוערת, רווחית עבור הסופרות מצד אחד אבל זמינה לקוראות מצד שני ואני מאמינה שנראה עוד ועוד מזה בשנה הקרובה. …."

והכל-הכל בשפתה המרתקת והמהפכת דפים של מעין רוגל.

תענוג צרוף