לעתים, בנסיעות למרחקים ארוכים, או בטיסות או בשדות תעופה, מתפתחות שיחות ביני לבין זרים או זרות בקשר לספרים; מן סוג של "מה את קוראת?" "ואתה". שני אנשים שנפגשים לרגע בנסיבות מאולצות משהו, ויוצאים עם זכרון משיחה מרנינת לב. ולעתים גם עם המלצות על ספרים.

וזה מה שקרה לי עם "לינקולן אקספרס"; האיש שהמליץ לי על הספר הזה נשכח זה מכבר מזכרוני, אבל כשסיפר על הספר היה לו האור הזה בעיניים, האור המוכר לכל קוראת וקורא המכורים למלה הכתובה. ואז הוא אמר את מילות הקסם  "ספר של אמור טאוולס". נו, יותר מזה כבר לא צריך. אמנם השיחה התנהלה באנגלית שוטפת, ולכן דיבר על "Lincoln Highway", ומיד סימנתי אותו ברשימת הספרים שאני רוצה לקרוא באמזון, אלא שמפאת עומס רב מדי של ספרים, דחיתי מעט את קנייתו/קריאתו, עד שיצא התרגום לעברית, ואז נתייתר הצורך בקניית הספר באנגלית.

את טאוולס אני מאד מחבבת, מאז נתחב לידי הספר "ג'נטלמן במוסקבה" יחד עם אמירה נוקבת – את זה כדאי לך לקרוא. קראתי. באמת כדאי. כשיצא "כללי הנימוס"  ידעתי שגם אותו צריך לקרוא.

עכשיו הגיע תורו של זה (תודה להוצאת "מטר" הטורחת להוציא פנינים שכאלה).

לינקולן אקספרס (או, לינקולן הייוויי) הוא אחד הכבישים הראשונים, מחוף לחוף בארצות הברית. הוא מתחיל בככר טיימס בעיר ניו-יורק, ומסתיים בפארק לינקולן בסן-פרנסיסקו.

" .. לרוב אנשים לא אכפת איפה הם גרים. כשהם קמים בבוקר, הם לא מעוניינים לשנות את העולם. הם רוצים כוס קפה וטוסט, לעבוד שמונה שעות ולגמור את היום עם בקבוק בירה מול הטלוויזיה. זה מה שהם עושים, פחות או יותר, לא משנה אם הם גרים באטלנטה, בג'ורג'יה או בנוֹם, אלסקה. ואם לרוב האנשים לא אכפת איפה הם גרים, בטח לא אכפת להם לאן הם נוסעים.

זה היה הקסם בכביש לינקולן."

מן הכביש הזה, מעיירות וערים לאורך הדרך, שלחה אמם של אמט ובילי גלויות, יום אחרי יום, החל מן היום שבו נעלמה מחייהם. ומאז לא שמעו ממנה דבר.

אביהם של אמט ובילי, היה חקלאי כושל בעיירה בנברסקה, כזה שניסה כוחו בגידולים שונים ובכל פעם כשל מסיבה אחרת. פעם היה זה מחסור בגשמים, ופעם עודף בגשמים. כך שכשעבר מן העולם היתה החווה ממושכנת לבנק, ולא היתה כל דרך להמשיך להחזיק אותה. מה גם שאמט הוא אך נער ובילי רק ילד.

ואם כל אלה אינם מספיקים הרי שאמט ריצה תקופת מאסר, שקוצרה עקב מותו של אביו, משום שגרם פעם למותו של נער אחר מבני העיירה, במהלך קטטה.

"….לא משנה איזה תפקיד היה ליד המקרה, כששמת קץ במו ידיך לחייו של אדם אחר עלי אדמות, אתה צריך להקדיש את שארית חייך למעשים שיוכיחו לאלוהים שאתה ראוי לרחמיו. "

בילי הוא ילד שופע דמיון, הנושא עימו, לכל מקום, ספר אדום גדול, ובו סיפורי הרפתקאותיהם של גיבורים מיתולוגיים, מגלי ארצות, ועוד ועוד, תאורי מסעות המלהיבים את הדמיון, ובעיקר דמיונו של ילד. ובילי קרא בספר הזה שוב ושוב ושוב, עד שהכיר את כל הסיפורים ואת כל המסעות, והמשיך לקראם שוב ושוב.

את הספר הזה בילי לקח עימו, יחד עם מעט החפצים שנכנסים בתיק, במסעם של אמט ובילי.

כן, זה גם ספר מסע, אבל לא רק לאורך לינקולן אקספרס, אלא עם סטיות הכרחיות לכל מיני ערים ומקומות אחרים, כי מתעורר צורך כזה או אחר, אצלם או אצל שותפיהם למסע.

בזמן שאמט היה כלוא במתקן לנערים צעירים, שכנו, טום אוברמאייר, ובתו של השכן, אליס,  בעצם, בעיקר היא, טיפלו בבילי. אוברמאייר הוא זה שהציע לבילי לעזוב מייד את העיירה, משום שהעיירה קטנה וכולם מכירים את כולם, ויהיה מאד לא נוח לפגוש תדיר את בני משפחתו של הנער שנהרג, בשגגה כזכור, אך בזמן קטטה. בילי מבקש לנסוע בעקבות אמם, על פי הגלויות שפעם שלחה. הוא יודע (כך החליט בליבו) שימצאו אותו בפארק לינקולן שבסן פרנסיסקו, יחד עם הזיקוקים של יום העצמאות.

לאורך הספר כולו תפגוש הקוראת טיפוסים שונים, נוודים ברכבות, נוכלים, אנשי תאטרון וקרקס, אנשי שוליים בעיקר, אך גם אנשים ממרכז החברה הגבוהה, אנשים שיהיו טובים אליהם, או ינסו להונות אותם, אשה צעירה ממשפחה עשירה ובעלה איש העסקים המסתייג מכל קשר עם מי שאינם כמוהו, ועוד ועוד.

למרבה הפלא, תמצא עצמה הקוראת (המתקשה, בדרך כלל, במיוחד בספרים עבי כרס, לזכור מיהו מי ואיך הוא קשור לאחרים) זוכרת כל אחד ואחת מהם לאורך כל הספר, גם אם הגיחו לפרק אחד או שניים.

יש בו בספר הזה הרהורים פילוסופיים משהו של אנשים פשוטים, חכמת חיים, סיפור מסע, ורעות ואהבה שאינן תלויות בדבר, בין שני האחים.

כמה מובאות, חלק קטן בלבד, מאותן מחשבות. טעימה מן הספר המשובח הזה:

"מנקודת מבט של גבר, הדבר ההכרחי היחיד הוא לשבת לרגליו ולהקשיב למה שיש לו להגיד, לא משנה כמה זמן עובר עד שהוא אומר את זה, או כמה פעמים הוא כבר אמר את זה בעבר. לפי ההיגיון הזה, יש לך המון זמן לשבת ולהקשיב כי אוכל זה משהו שמכין את עצמו. המַן יורד מהשמים, ואפשר להפוך מים ליין בנקישת אצבעות. כל אישה שטרחה לאפות פאי תפוחים יכולה להגיד לכם איך גברים רואים את העולם."

"אלוהים משתמש בזמן כדי להבדיל בין העצלנים לחרוצים. מפני שהזמן הוא הר, וכשהעצלנים רואים את העלייה התלולה, הם נשכבים בין שושני השדה, כמו שכתוב בבשורה על פי מתי, ומקווים שמישהו יעבור שם עם קנקן לימונדה. מה שניסיון ראוי דורש הוא תכנון, מאמץ, תשומת לב ונכונות לנקות."

"….החסד מתחיל כשההכרח מסתיים."

"ילדים קטנים לא יודעים איך דברים אמורים להיות, ולכן הם יתחילו לחשוב שההרגלים בביתם הם הרגלי העולם. אם ילד גדל במשפחה שבה רבים בארוחת הערב, הוא יניח שבכל המטבחים רבים; אם ילד גדל במשפחה שבה לא מדברים בכלל בארוחת הערב, הוא יניח שכל המשפחות אוכלות בדממה. ולמרות זאת, למרות שכיחות האמת הזאת, אמט הצעיר ידע שמטלות שלא נעשו אחר הצהריים הם סימן שמשהו לא בסדר…"

ספר נפלא ונוגע ללב.

אל תחמיצו. (בכלל, אם טאוולס כותב, כדאי לקרוא).

ואם תרצו – זה האתר המוקדם ל- Lincoln Highway