אנטוניה סקוט היא אשה צעירה, גאונה עם איי-קיו נושק לשמיים, שעברה אימונים מיוחדים כדי שתוכל להשתמש בכוחות החשיבה וההיסק שלה, בדרכים שבני אדם "רגילים" לעתים רחוקות מאד יצליחו לעשות כן. יש לה זכרון משוכלל לגמרי, ומה שאי פעם ראתה לא תשכח. העומס על מוחה עצום ורב, והיא נזקקת, מדי פעם להרפות ולהניח לו, לראש.

ואז, כשהראש נח בכמה דקות של מדיטציה, יש מקום למחשבות אחרות. על עצמה ועל מה שיש לה ומה שאין לה. בעיקר אין.

אנטוניה סקוט מסייעת לכוחות החוק, במקומות שבהם צריך חשיבה אחרת, כשאי אפשר לפעול על פי הנהלים ובדרכים המקובלות, כשצריך לפעול בזריזות ובשקט.

ג'ון גוטיירז הוא מפקח במשטרה, שהושעה משום שעבר על כמה וכמה כללים חשובים, והעניין נתגלה ברבים. הדרך המוצעת לו להחלץ מהמשבר, היא דרך שיתוף פעולה עם סקוט, בפתרון של מה שנראה כרצח מוזר של  נער אחד, בן לאחת המשפחות העשירות ביותר בספרד.

התעלומה הולכת ומסתעפת, משום שלא ברור המניע כלל, ואי אפשר לנהל חקירה כמו שמנהלים חקירות משטרה בדרך כלל. אנשים כמו משפחתו של הקורבן, יש דרכים אחרות לתשאל ולחקור אותם.

הספר הזה הדיר שינה מעיני במשך כמה לילות, עד שהסתיים; אי אפשר היה להניחו מן היד, אף לא לרגע. ממש כמו שספר מתח אמור להיות, וככזה הוא מומלץ לגמרי.

ושני משפטים שצדו את עיני בזמן הקריאה:

סימן מהיקום כמו כל סימן אחר, שמשמעותו מה שאנטוניה רוצה שישתמע. כי זאת הסיבה שהיקום שולח לנו סימנים: שנעשה איתם מה שנוח לנו." (עמ' 39)

… יש רק שתי דרכים להתמודד עם הטיפשות: קבלה והתאבדות. .." (עמ' 190)

בסוף הספר, ואין זה ספויילר, מופיעה בקשתו של הסופר שלא לגלות יותר מדי פרטים מן הספר כדי שלא לקלקל לאחרים את הנאת הקריאה. לכן הביקורת הזו קצרה למדי. אם אוסיף עוד, אגרע מחדוות הגילוי של מי שיבואו אחרי.

ספר חכם, מרתק, ומהפך דפים מתחילתו ועד סופו. ואז, אחרי שהסתיימה הקריאה, והתעלומה נפתרה, נשארת הקוראת עם הרהורים פילוסופיים קמעא על המחיר הכבד והבלתי נראה של הגאונות והחריגה מן הכלל.

כדאי מאד.