אווי פורטר היא אשה צעירה שעברה זה מכבר לעיירה קטנה, פגשה בחור נחמד, ובתוך זמן קצר התפתח ביניהם רומן, ואחר כך היא עברה לגור איתו, והחלה לפגוש את כל חבריו מנוער, ושכניו ושכנותיו, כל מי שגדל איתם. היא עומדת למבחן בכל מפגש כזה, כולם מנסים להבין מי היא ומה היא, ואחר כך רצים לבדוק את שמה בכל מיני רשתות חברתיות, כדי לאסוף עוד ועוד מידע.

אווי פורטר, בת יחידה, הוריה נהרגו בתאונת דרכים, הגיעה מעיירה קטנה אחרת באלבמה. נראה שמצאה את אהבת חייה. מישהו להזדקן איתו, לשבת איתו על המרפסת בערב ולצפות בגינת הירק. החלום האמריקאי במיטבו.

יש אִמרה ישנה – השקר הראשון מנצח. היא אינה מתייחסת לשקר הלבן הקטן שבורח מהפה בלי מחשבה; היא מתייחסת לשקר הגדול. זה שמשנה את המשחק. השקר המכוּון, השקוּל מראש. השקר שמכשיר את הקרקע לכל מה שיבוא אחריו. ומרגע שהשקר הזה בא לָעולם, רוב האנשים מאמנים שהוא האמת. השקר הראשון מוכרח להיות החזק ביותר. החשוב ביותר. השקר שמוכרח להיאמר." (עמ' 29)

אלא שאווי פורטר אינה באמת אווי פורטר (לא ספויילר. המידע מופיע על הכריכה האחורית.) אלא אשה צעירה העובדת בשירותו של איזה מר סמית', שהיא אינה מכירה, והיא אוספת עבורו מידע הנדרש לו עבור עצמו או עבור לקוחותיו העלומים, מידע שיאפשר לו שליטה על אנשים אחרים, לסחוט כספים, ושאר עניינים הנמצאים בתחום האפור בואכה שחור.

היא לא באמת חשבה שתגיע אי פעם למקומות שכאלה, אלא שכשהיתה נערה ואמה חלתה, האב לא בתמונה, החלה בגניבות קטנות, רק כדי לכסות את החשבונות הרפואיים, עד שמר סמית' שם אליה לב, עקב אחריה, והציע לה הצעה שאי אפשר לסרב לה: היא טובה בהתחזות ובמה שהיא עושה, היא יכולה להצטרף אליו ולעבוד בשליחותו, או שתוסגר למשטרה.

אז לא היתה לה ברירה.

בכל פעם היא מקבלת זהות חדשה ומשימה חדשה, ועליה להשיג מידע או לגנוב משהו ממישהו, ואז להמשיך הלאה.

עכשיו היא אווי פורטר, שפגשה את אחד מנערי הזהב של עיירה קטנה אחת, והעבודה הזו היא קצת יותר מדי בשבילה. אלה בדיוק החיים שהיתה רוצה לעצמה, לו רק לא היתה באה מעוני שאי אפשר באמת להחלץ ממנו, לו רק לא חלתה אמה, לו רק לא החלה לגנוב . לולא החלה לעבוד עבור מר סמית. מר סמית שמעולם לא פגשה, המתקשר עימה דרך טלפונים חד-פעמיים, ומעטפות המונחות בתיבת דואר מוסכמת או נשלחות אליה במשלוח מיוחד.

היא רוצה לצאת.

היא מוכרחה לצאת.

אבל איך?

כנהוג בספרים מן הסוגה הזו, הספר כתוב בגוף ראשון, קולה של אווי פורטר, ונע בין ההווה לאירועי העבר.

בסופו של הספר יש טוויסט מעניין, ובהחלט כדאי לקראו. ספר שהוא ממתק לשעות הפנאי, ורק השעות הארוכות שאני שוהה בהן בביתי בשבוע האחרון הביאו לסיומו המהיר.

הספר מסווג כספר מתח, אלא שזהו מתח קליל שלא ידיר שינה מן העיניים.

חביב, מהפך דפים עד סופו, וכאמור – ממתק אסקפיסטי המתאים לימים שכאלה.