את ספריה של קמילה לקברג אני מכירה כבר למעלה מעשור; טיפין טיפין אני קוראת אותם, בכל פעם שמזדמן אחד לידי, לאו דווקא לפי סדר הופעתם, ומפאת  משך הזמן שבין ספר לספר, גם איני זוכרת בדיוק מי הופיעו בספרים הקודמים, ומי רק עתה, אם בכלל. וזה לא באמת חשוב. כי לקברג היא סופרת מתח סקנדינבית מן הסוג המשובח, וכמעט כל ספר שלה, עד כה, הצדיק את הזמן שהוקדש לו.

בעיירה די נידחת בשבדיה – טָאוּנמסהֶדֶה – אשה אחת, מריט, יוצאת בכעס מן הבית שהיא חולקת עם זוגתה, בעקבות ויכוח האם כבר הגיע הזמן להפוך את יחסיהן פומבייים (כך גורסת בת הזוג), או להמשיך לשמור אותם בסוד, כדי לגונן על בתה של מריט מפני הצקות בבית הספר.

מריט לא חזרה. במקומה הגיעו שני שוטרים כדי להודיע כי נפגעה בתאונת דרכים, ומתה, לאחר ששתתה הרבה מאד אלכוהול. אבל זה לא הגיוני כי מריט התנזרה לגמרי מאלכוהול.

אחר כך נמצאים סימנים המעידים כי אולי לא שתתה, אלא הושקתה בכח.

במקביל, מארחת העיירה את "פאקינגטאנום", תכנית ריאליטי שששת גיבוריה הם פליטי תוכניות ריאליטי אחרות, שנקראים אחת לתקופה לאיזה מקום נידח זה או אחר. ההפקה מרוויחה הרבה זמן מסך ופרסומות, העיירה הנידחת זוכה לפרסום.

בתקופה בה מצולם פאקינגטאנום בעיירה, הרבה אלכוהול יישפך, הרבה "שמחה" אמיתית או מעושה, הרבה רעש. הרבה עבודה לתחנת המשטרה המנומנמת בדרך כלל בהשגחה על האירועים.

ואז נרצחת אשה צעירה, לא ברור למה, ואיך.

וכבר יש שני מקרי רצח בעיירה. ויוזמה של אחד השוטרים מובילה לבדיקה בתחנות משטרה סמוכות של תאונות דומות לזו שבו נהרגה/נרצחה מריט.

היו כאלה, לאורך עשרות שנים.

עבודת הצוות הופכת לצפופה ומתוחה, מתישה עד דק. מה גם שבמקביל האחד מהם עומד להתחתן, ויש הכנות לחתונה, שהוא, כמובן, לא מגיע אליהן כלל, וגם לאחרים יש עניינים פרטיים משלהם, כי החיים, יש להם נטייה להתערב אפילו בעבודת המשטרה.

במהלך הספר מספרת לקברג על גילויים שונים, אך אינה חולקת אותם עם הקוראת, וזה, לטעמי, פגם מעט בקריאה ובלט לעין. הרי לא נוכל לשחק ב"גלה את הרוצח" אם מוסתרים מאיתנו פרטים. מצד שני, הספר מרתק דיו, ואינו מניח לקוראת מכריכה לכריכה.

ואיזה מזל שהספר הזה צץ בספריה המצוינת של אחד מהמרכזים באיכילוב. כך יכולתי להעביר את זמן  שהותי שם בשבדיה הקרירה והמבודדת.

מומלץ בהחלט לסוגתו.