אשה אחת, עדן שמה, מתה בלידתה את ילדה השלישי, אדי. אדי, גיבור החלק הראשון של הספר –  "הכחשה" – שלב האבל הראשון על פי מודל חמשת השלבים של האבל, של אליזבת קובלר-רוס: הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון, קבלה.

אדי לא הכיר את אמו. אין לו גם תמונות שלה. הוא גדל בלוס-אנג'לס בביתו של אביו, שחקן קולנוע מפורסם, בועז ברקן, שאף זכה בפרס אוסקר על תפקיד משנה באיזה סרט, ונמצא תדיר בכל מקום רק לא בבית.

את אדי מגדלת בעיקר אילנה, ישראלית שחיה בלוס אנג'לס, חד הורית, שבתה מאיה קרובה מעט לאדי בגילה,  ומהווה את החברה היחידה הישראלית שיש לאדי.

… אדי מעולם לא ביקר בישראל. השחקן לא ביקר בה מאז חזר איתו ללוס אנג'לס, מייד לאחר שנולד. המקום מת מבחינתו. על השפה העברית לא ויתר, משום מה, ולא הסכים לענות לאדי באנגלית. מאילנה דרש מיומה הראשון בתפקיד לדבר עם הילד רק בעברית ולשיר לו בכל הזדמנות שישי ילדים ישראליים. אינה חיה באמריקה מסוף שנות השמונים ושרה יפה את השירים הישנים שגדלה עליהם בקיבוץ. …." (עמ' 13)

מאיה, כדרכם של ילדים, לא תמיד עדינה בדבריה כלפי אדי:

…'משלמים לה בשביל לאהוב אותך,' מאיה הטיחה בו כמה פעמים. היא חשבה שזה יכאב לו לפחות כמו האגרופים. אבל אדי חשב:נו? כולם משלמים בשביל אהבה. ככה זה העולם." (עמ' 11)

אדי לא באמת מתגעגע לאמא שלו. הוא יודע שיש לו שני אחים בישראל. את אחד מהם, עברי, הצעיר יותר, הצליח לאתר, ואף להזמינו לבקר. למרות שפחד שאולי עברי ירצה לנקום את מותה של האם.

אילו באמת רצה, אדי היה יכול לגלות על אמא שלו דברים רבים. זאת אומרת, הוא רצה, אבל פחד. גוגל הוא בסך הכל סם מעבר הפותח את השער לחומרים החזקים באמת. הוא ידע לחפש, וידע שכשמחפשים מוצאים, ומפני שהעולם דפוק, בדדך כלל כשמחפשים מוצאים צרות …. " (עמ' 18)

אדי, כאמור, גדל נטול אם, שמתה כאמור, ואב נעדר תמידית. כזה שאין ביניהם כמעט אינטרקציה. ילד בודד וקצת עצוב. קצת כמו אמא שלו.

בשנים האחרונות אדי בקושי נסע עם השחקן לחו"ל וגם לא הלך לאירועים. גם אילו היה רוצה (בדרך כלל לא רצה), השחקן הפסיק להזמין אותו אחרי הסירוב החמישי או אולי החמישים. זה לא משנה, כי לא אמורים פשוט להפסיק להזמין. מי שמוותר לילדים כשהם לא רוצים דברים, למשל תורופות או צחצוח שיניים או חיבוקים, בעצם מוותר עליהם. השחקן ויתר עליו ללא הרף. …." (עמ' 26)

עדן, האם, פגשה את בועז בבית הספר לאומנויות. עדן ובועז נהיו חברים-הכי-טובים, למרוץ שהוא כבר היה כוכב נוער, והיא נחבאת אל הכלים; שקופה כמעט.

החלק השני – "כעס" – מוקדש לבן, הבן הבכור. בן גדל בביתם של אמו ואביו והיה עד לכל האינטרקציות שביניהם, ולמרות שהיה צעיר מאד הבין בחושים של ילד, מה שילדים לא אמורים לדעת ולהבין.

כשיכול היה, עזב את הבית, נעלם. מצא לו מקום במדבר, רחוק מהכל, רחוק מתקשורת, ומרוב האנשים. רק מי ששמעו את שמעו ידעו למצוא אותו. מרחוק הצליח לדאוג, איכשהו, לאחיו הצעיר ממנו, עברי, שיגדל קצת אחרת, בסביבה קצת פחות מאוימת.

החלק השלישי – "מיקוח" – שייך לעדן, אמם של השלושה, לימי נעוריה, הכרותה עם בועז ברקן בבית הספר, והחברות שנוצקה ביניהם, עד שהשחקן נסע מן הארץ ופחות או יותר נעלם, ואז חזר ובא לבקר אותה בביתה, אותו הבית שבו גדלה, ועתה גידלה בו שני ילדים עם בעלה, איש קשה.

עדן, בימיה כנערה, היתה כמעט שקופה לכל; הסתגרה לעצמה ולאנשים הקרובים אליה ביותר. כמעט לא מורגשת.

…. עץ שנפל ביער, גם אם אף אחד לא ידע ולא שמע, למחרת הוא עדיין יהיה מת. וגם ביום שאחריו, ושוב למחרת. מת, מת, מת. בסוף מישהו בטח יעבור שם ויראה. מישהו מוכרח." (עמ' 133 – 134)

עדן שאהבה בכל מאודה, והאהבה לא שמרה עליה.

החלק הרביעי – "דכאון" – מוקדש לעברי. הילד הקטן שנותר בלי אמו, אותה כמעט לא זכר, ואחיו הגדול עזב אותו ונעלם. האיש הצעיר שיום אחד הפציעה בחייו מטפלת אחת – איריס בר שמה – וסייעה לו בכל נבכי הביורוקרטיות למיניהן, משום שאביו לא היה מסוגל.

עברי שהיה אהוב על הכל, ואיש לא ידע כי הוא גדל עם חסך ענק. עברי שייסע יום אחד לבקר את אחיו בלוס אנג'לס, ושם יתחיל סיפורם של השלושה.

הוא לא סיפר שאין לו אימא, ושאבא שלו הוא לא מציאה גדולה. בחושים של שורד הבין די מוקדם שאף אחד לא רוצה ילד עם חור. כשאתה מביא איתך לחדר יותר מדי צורך, לא נשאר מקום לצורך של אחרים, ואז אף אחד לא ירצה להתעסק איתך. …." (עמ' 250)

החלק החמישי והאחרון – "השלמה" – מוקדש ליסמין, בת זוגו של בן ואם בתו התינוקת, החיה עמו במדבר, הם לעצמם, עד שמגיעים שני האחים הצעירים יותר, ויש ליישר את ההדורים ולחבר חיבורים. וכן, לאפשר השלמה. השלמה עם מה שחסר ומי שחסרה, וחיבור חדש בין שלושה אנשים צעירים שהנסיבות הפרידו ביניהם מזמן.

את הספר הזה קראתי מהחל עד כלה, מבקשת מהחיים עצמם לחכות עוד רגע, כי רק עוד פרק, או לפחות פסקה. כי אני מוכרחה לדעת מה הלאה.

כי הוא כתוב כל כך יפה.

וטוב תעשו אם תקחו את הספר הזה לידיכם/ן בהקדם, ותקדישו לו את כל הזמן שיבקש.