ספרה האישי ביותר, עד כה, של אליס מנרו; ובניגוד לקודמיו אין הוא סיפורים קצרים, שחלקם קשורים זה לזה, ולכולם אותו רקע – אמריקה הכפרית ביותר, אלא – סיפורים קצרים שכולם קשורים זה לזה, וכולם עוסקים באליס מנרו ובמשפחתה. הרקע, אגב, משתנה בהתאם לזמנים.

 חלקו הראשון של הספר עוסק בהסטוריה המשפחתית, שמנרו חקרה והרכיבה את עץ המשפחה שלה, ולאנשים האלה, שהם אבותיה ואמותיה כמה וכמה דורות קודם, הוסיפה סיפורים והעניקה לשמות ולמועדי הלידה והמוות גם תוכן ו"צבע" והפכה אותם אנושיים הרבה מעבר לפרטים היבשים.

בחלק הזה – "חסר יתרונות" – מתוודע/ת הקורא/ת יחד עם הסופרת אל האנשים שחיו בסקוטלנד ונדדו ובחרו להגר לאמריקה; על משמעות ההגירה, הפרידה ממחוז הילדות המוכר, מארץ מוכרת, משפה מוכרת, על מקומן של נשים במשפחה, על מקומם של גברים, ושל ילדים. על ההתישבות בארץ חדשה, הסתגלות, יחסים בתוך משפחה, דיני ירושה (הפלא ופלא – לנשים חלק שווה בירושה כמו לגברים, ועוד בשלהי המאה ה- 19 – עניין שכלל אינו מובן מאליו).

בסופו של הספר תשוב מנרו בקצרה אל האנשים והנשים הללו, הבסיס למשפחתה.

 חלקו השני של הספר – "הביתה" – הינו כבר ההיסטוריה הפרטית של מנרו: זכרונותיה מהוריה, מסבה וסבתה, מן הדודים והדודות, מן המשפחה הגרעינית, העיירה בה חיה בילדותה ונעוריה, חברי וחברות ילדותה, אהבות ראשונות, התנהגויות של בני נעורים (שלא ממש שונות מאלה של היום):

"אהבתי לעשות את זה משום שבחשאי הייתי מסורה לטבע. התחושה באה לי מספרים, תחילה. מסיפורי הילדות של ל"מ מונטגומרי.. . התחושה הזאת התמזגה אחר כך עם תשוקה פרטית אחרת שהיתה לי לשירה. תרתי באמוק אחרי שורות שירה בספרי הלימוד שלי כדי לגלות אותן לפני שמישהו יקרא אותן ויבוז להן בכיתה.

אם כל אחת מהתמכרויות אלה היתה נחשפת, בבית או בבית הספר, הייתי עלולה לעמוד במצב של פגיעות תמידית. .." (עמ' 184)

 על החיים בעיירות קטנות, על מצב כלכלי קשה עד קשה ביותר, על מהוגנות ואי-מהוגנות. על אהבה ונישואין. על  דברים שלא מדברים עליהם, ופתאום צצים בתודעה, כמו הנישואין שאין בהם אהבה של חלק מן הזוגות שמסביבה, אלה האמורים להיות לה, למנרו, דוגמא, לחיי הנישואין שהיא עומדת בפניהם בשלב מסוים (ואז דודה אחת,  אחות סבתה, בעצם, פותחת לה פתח יציאה מן הנישואים הללו, אם רק נדמה לה, למנרו, כי אין הם "הדבר הנכון").

 קריאה בספריה של מנרו תמיד מלווה בעונג רב על השפה העשירה והתיאורים החיים, יחד עם המועקה המלווה חלק מן הסיפורים – שכמעט מעולם אין בהם שמחה; אולי רק השלמה. קריאה בספר הזה, כאמור האישי שבכל ספריה, יש בה עונג רב אף יותר. הספר הזה הוא (עוד) הוכחה שעם המספר הנכון – כל סיפור חיים יכול להפוך לספר מעניין ומרתק.

מומלץ לחלוטין.

 המראה מקאסל רוק – אליס מנרו. תרגום (מצוין עם הארות שוליים חשובות): אורטל אריכה. הוצאת מחברות לספרות (316 עמודים)

 (פורסם ב – 4 ביוני, 2011 בפורום הספרים של YNET)

(The View from Castle Rock – Alice Munro)