ספר מסע. עוד ספר מסע. לכאורה, כמובן, ה"עוד".

כי הרי כל מסע הוא מסע בפני עצמו, וכל ספר מסע הוא ספר בפני עצמו.

דורי נוסע לחפש את אבא שלו, שהלך לאיבוד בדרום אמריקה.  וזה קצת מוזר, כי בדרך כלל נערים אחרי צבא הולכים שם לאיבוד, לא אנשים מבוגרים, מיושבים בדעתם, שיש להם ילדים משלהם ואפילו נכדים.

אבל אבא של דורי הלך לאיבוד, למרות שהוא כבר איש מבוגר ומיושב בדעתו, יש לו ילדים ונכדים.  ואולי הוא לא הלך לאיבוד,  אבל הוא בכל אופן ניתק כל קשר, ואף אחד לא יודע איפה הוא.

אז דורי נוסע לחפש את אבא שלו. משאיר מאחוריו אשה שהוא אוהב וילד קטן שהוא קשור אליו בנימי נפשו. כל כך קשור, עד שכל פרידה ממנו, אפילו בבוקר בגן, כרוכה בבכי מתמשך, ואיך ייפרדו עכשיו לתקופה שמשכה אינו ידוע?

דורי יוצא למסע, וכמו בכל מסע ארוך, שחלקו בלתי צפוי, יהיה לו זמן למחשבות, לגילויים על עצמו ועל הקרובים לו.

 גם ענבר יוצאת למסע. למען האמת, הנסיעה של ענבר לדרום אמריקה היא מקרית לחלוטין. כי נסעה לברלין לבקר את אמה, שנפרדה מאביה, ומצאה לה אהוב בברלין. ולאחר הביקור ענבר מחליטה שבמקום לחזור הביתה, לבן הזוג האוהב, תעלה על הטיסה הראשונה שתמצא, וטסה לדרום אמריקה.

גם ענבר, במסע הארוך הזה שלה, שכולו בלתי צפוי, יהיה לה זמן, הרבה זמן למחשבות ותגליות על עצמה ועל הקרובים לה.

 נדודים הם בכלל עניין קצת משפחתי אצל כל אחד מהם; סבא של דורי הגיע לארץ באונית מעפילים, רגע לפני המלחמה הנוראית והאיומה. גם סבתא של ענבר הגיעה באוניית מעפילים, עם ההכשרה, ולא ראתה יותר את משפחתה שהותירה שם.

ואולי בעצם כל היהודים יש להם נדודים בד.נ.א., והמדינה שהקימו להם היא קצת בניגוד לד.נ.א. הזה. אולי כולנו "היהודי הנודד"

אולי "היינו צריכים ללכת לאוגנדה.. או לארגנטינה. או פשוט להמשיך לנדוד ממקום למקום. כד לא היינו מעוררים שנאה גדולה כל כך. במקום, התעקשנו על הארץ הישנה והרעה הזאת, שהכל בה נצרב בשמש לוהטת. שיותר מדי עיניים, של יותר מדי דתות, תלויות בה." (עמ' 518)

כי בכל דור ודור היהודי יכול שיהיה נודד.

 ספר מסע, אבל אחר. המסע האמיתי, והמסע לתוך הנפש, והמסע להסטוריה הפרטית והכללית.

ספר על חלומות והגשמתם, או אי הגשמתם, משום שהחיים והאחריות מחייבים להשאיר את החלום בגדר חלום: "… חלומות הרי קיימים בעיקר כדי שנוכל לשאת את המציאות." (עמ' 437)

כי, איכשהו, בכל דור ודור קיימת ההתלבטות בין האחריות והחובה, לבין החלומות.

 ספר מסע. לכאורה "עוד" ספר מסע. אבל אחר; כזה המעלה שאלות, ולא בהכרח משיב תשובות, שאלות הנוגעות לכאן ועכשיו, לנו ולשכמותנו. על נדודים ועל בית: "בית זה לא המקום שאתה חי בו, זה המקום שאתה יודע שתוכל לחזור אליו אם תרצה." (עמ' 493)

 ספר מרתק, כתוב נפלא, עם חידודי וחידושי עברית, המקיף ביותר מכל ספריו של נבו (קראתי את כולם, למעט הראשון) עד כה.

מומלץ בהחלט !

נוילנד – אשכול נבו. הוצאת זמורה ביתן. (547 עמודים)

(פורסם ב– 17 יוני, 2011 בפורום הספרים של YNET)

 ועוד כמה ציטוטים שאספתי לי להנאתי:

"... אני מנגן כי חוץ מאהבה, מוזיקה זה הדבר היחיד שמאפשר לסבול את החיים." (עמ' 20)

"רבים מכינים בקרבם את המשפט הבא עוד לפני שסיימת את שלך – והרי דווקא בסוף המשפט, בשולי שוליו, נאמרים הדברים החשובים באמת." (עמ' 99)

"… עמים וחברות במשבר, בחידלון, אופיינו בנהייה אל הדקדנטי." (עמ' 346)

"אי אפשר לדאוג מרחוק.. לדאוג מרחוק זה כמו להתנשק דרך סדין או כמו לקנות איגרות של הבונדס." (עמ' 439)