החצי השני של הלילה – שפרה קורנפלד

גהחצי-השני-של-הלילהילוי נאות: אני לא צופה ב"האח הגדול". למען האמת, הטלוויזיה שלי לא מחוברת לשום ממיר (רק דיוידי) ולכן כל מה שאני יודעת  על שפרה קורנפלד זה שהיא פעם זכתה בתכנית הנ"ל, ובהרבה כסף, שהיא עסקה שם בסריגה (לעץ, משום מה) וקצת כותרות רכילות, שבדרך כלל איני מעמיקה מעבר להן.

 גילוי נאות 2 – בקטלוג סופרי הביכורים לשנת 2011 של הוצאת כנרת זמורה ביתן, הופיע גם פרק מן הספר הזה, וכבר אז "סימנתי" לי אותו כראוי לבדיקה נוספת. אלא ששנת 2011 חלפה והספר בושש לבוא.

לא עוד; הספר יצא לאור בימים אלה, ומאחר שסומן בעבר, נקרא כעת. בשקיקה, במהירות, בהנאה רבה!

 ולספר עצמו –

 קהילות קטנות וסגורות תמיד תהיינה מסקרנות, תמיד יהיו בהן חוקים הנוגעים לאנשים החיים בהן, תמיד תהיה בחוקים הללו הרחקה מן "החוץ". קהילות קטנות וסגורות שיש להן מנהיג כריזמטי, ועוד יותר מכך – קהילות קטנות וסגורות שהבסיס להן הוא דתי ושיש להן מנהיג כריזמטי, קהילות כאלה מוכרות לנו בדרך כלל מעמודי החדשות, או מספרי ההסטוריה והסוציולוגיה, בין אם המדובר בקהילתו של דייויד כורש בארה"ב, בקהילת האיימיש, הקהילה המורמונית ועד קהילות חרדיות מפלג זה או אחר כאן בארצנו.

 רבי וייסגלס, עולה מארה"ב בסמוך למלחמת ששת הימים, מייסד קהילה כזו, על ידי איסוף אמריקנים עולים כמוהו או תיירים סביבו, הבאתם לכפר מבודד יחסית ומגודר בפאתי ירושלים, וניתוקם לאט-לאט מן העולם החיצוני.

 הניתוק הזה אינו חל, כמובן, על הרבי (שבעצם מעולם לא הוסמך לרבנות), והוא המוציא והמביא, הבא בקשרים עם השלטונות (כדי לקבל הקצבות לבחורי ישיבה), עם תורמים, עם ספקים ועוד, הוא ועוזריו הנאמנים.

 הרבי קובע עיתים לתורה (והרבה), דינים לחיים המשותפים ואת כל הליכות המקום. כדי למעט בחתרנות ובשאלות ככל שאפשר, קיימת בקהילה אספקה בלתי מוגבלת של גראס, ותמיד שרויה עננה של שמחה מעל הקהילה.

 הסכנה לקהילות שכאלה היא אותם אלה שבאו אליה מבחוץ, ועוד זוכרים (לפעמים, כשהראש לא לגמרי מלא ב"שמחה") חיים אחרים, דרכים אחרות. ואלה שזוכרים עלולים עוד להשחית את הילדים (הנולדים שם, אחד אחרי השני ברוך השם).

 כזו היא רחל, שבאה עם אישה ובתה הקטנה, דבורה, גיבורת הספר, אל הקהילה. הוא הפך מאמין אדוק, היא עוד זוכרת ימים אחרים, היא רואה, היא שומעת. היא מקבלת עליה, למראית עין, את כל הנדרש ממנה, אבל נפשה נותרת חופשיה קצת.

 ובקהילה שכזו תמיד יימצאו בעלי הייחוס שמותר להם מה שאסור לאחרים, והרבי תמיד יתיר כל מיני עניינים שאינם בהכרח כשרים לכל מיני מיוחסים, ובלבד שתישמר ההירארכיה, ושהקהילה תתפקד.

 בתוך הקהילה הסגורה, שאין לה מגע כמעט עם החוץ, גדלה דבורה, כמעט בת יחידה בין בנים, ועד גיל מסוים אלה חבריה היחידים (כאחים לה, כמו בכל קהילה קטנה). עד הגיעה לתחילת הבגרות, ולפתע נכפית עליה הפרדה, גדרי צניעות וכיוצא באלה, וגם עליהם. איסורים מאיסורים שונים נכפים עליה ועליהם. עד ש.. עד שתצטרך לעמוד על דעתה או שדעתה תימחק.

 בשפה קולחת ורהוטה, מאונגלזת ומשלבת יידיש, פורשת קורנפלד עולם מרתק, סגור, כמעט חשאי. אין היא חוסכת ביקורתה מהם, אם כי אין בה בביקורת כעס או שנאה. יש לא מעט הומור כבוש בטקסט; כל שליח היוצא לגייס כספים בחו"ל מצויד במזוודה ובה שקיקים תפורים המכילים עפר מן ההר עליו שוכנת הקהילה. כדי שמי שלא יכול להגיע אליה, יהיה לו קצת עפר מארץ ישראל לקברו: "יצא שמשון וקנה יריעות של בד יוטה, ונשות הישיבה הצדיקות ישבו ותפרו שקיקים בגודל של שקיות חלב, אותם לקחו הגברים ומילאו באדמת ההר. כל מי שנסע לגֶעלט-רֵייזִינְג בחוץ לארץ לקח איתו מזוודה מלאה באדמת ההר, למכור למי שלא יכול לבוא להיקבר בה. לכל שק צורף אישור רשמי שהאדמה נארזה בקדושה ובטהרה תוך אמירת תהילים לעילוי נשמת הנפטר, ואם לא נפטר עדיין – שיזכה לאריכות ימים. על דבר אחד ביקשו להקפיד בעת השימוש: את אדמת הקודש יש לשפוך ישירות מעל עכוזו של הנפטר, שהרי אם נגזר על האדם להיקבר בליטרה אחת של קדושה – מוטב לו לרכז את כולה מעל עצם הלוז שאינה נרקבת לעולם, אינה ניזונה אלא מסעודת מלווה מלכה וממנה ישוב וייבנה גופו באחרית הימים." (עמ' 50).

הספר מרתק, קולח, מצחיק, עצוב, אפל, מותח; כל אלה יחד ועוד.

 אל הספר הזה, שהוא תגלית מרנינה, עוד אחזור באחד הימים.

 מומלץ מאד.

 החצי השני של הלילה – שפרה קורנפלד. הוצאת זמורה ביתן. (261 עמודים)

(פורסם ב – 10 ביוני 2012 בפורום הספרים של YNET)

אלה יווניה קוראת ספרים