עד עמוד 60 בערך התחלפו ה"טובים" וה"רעים" בקצב מהיר כל כך, שבעמוד 60 בערך כבר לא ידעתי אם הגיבור הוא טוב או רע, תמים או מתוחכם… (וכך זה נמשך עד עמוד 429, המהפכים הללו).

 תומאס לאנג, חייל בדימוס, מאבטח לעת מצוא וג'נטלמן במידה מסוימת, מוצא עצמו במרכזה של פרשייה חובקת יבשות ואנשים, ממשלות ידידותיות יותר או פחות, טייקונים, סוחרי נשק, סוחרי אומנות, ארגונים טרוריסטיים, טרוריסטים ארגוניים ומה לא..

איש אחד שהוצע לתומאס להתנקש בחייו, מתברר שיש לו בת נפלאה ומקסימה, ושהוא בכלל מהטובים (האמנם?).

נציגי הממשלה (הבריטית) מתגלים כנוקשים למדי, נציגי המימשל (האמריקני) מתגלים כתמימים אך ידידותיים באופן דמוקרטי לחלוטין.

 והכל בשטף ובאירוניה דקה (בריטית שכזו), מבדרת, מותחת מלאת סרקזם וביקורת שנונה.

 כך, למשל, מצטיירת המשטרה:

"בגדול שוטרים לא אוהבים תיקים חדשים. לא כי הם עצלנים, אלא כי כמו כל אדם אחר, הם מייחלים למצוא משמעות, מסגרת מקשרת כלשהי, בבלגן האדיר של אומללות אקראית, שהוא תחום עבודתם." (עמ' 28)

 מה מקומם של אנשים עשירים במיוחד במשטר הדמוקרטי? איך הם משפיעים? איך משפיעים ארגוני הביון? ומה מקומו של האזרח בסבך הזה? מה קורה כשהוא נגרר, בעל כרחו לתוך מערבולת מזימות ומזימות שכנגד, והאם יימצא לו סיוע, כזה שיכול כנגד כל הכוחות הקמים נגדו?

 מה יעשו סוחרי הנשק כדי למכור את מרכולתם? איך יוכיחו כי מרכולתם הכרחית (מי אמר "תקציב הבטחון"?) מה יעשו סוחרי הנשק ביום שתחדלנה המלחמות?

 רומן ראשון ליו לורי, המוכר לנו עד עתה כשחקן, ויכול היה להחשב לגימיק, אלמלא הוציא תחת ידיו ספר מתח שכזה, מרתק, חכם, רב מהפכים, אירוני, מצחיק (האמת שהספר יצא לאור ב- 1996, אך בעברית הוא די חדש). ואפילו, למרות שהסוף כבר ידוע, "שווה" קריאה פעם נוספת

מומלץ לסוגו.

מכירת חיסול – יו לורי. תרגום (משובח): יעל אכמון. הוצאת עם עובד (430 עמודים)

(פורסם ב – 19 באוגוסט, 2012 בפורום הספרים של YNET)

 (The Gun Seller – Hugh Laurie)

ועוד כמה "משפטי מפתח":

"'… לא אתה ולא אני חיים בדמוקרטיה. בחירות כלליות פעם בארבע שנים אין משמעותן דמוקרטיה.'"(עמ' 206)

 "'דמוקרטים לא קוראים ספרים, לאנג. העם לא קורא ספרים. העם לא שם חצי זין על פילוסופיה. הדבר היחיד שמעניין את העם, הדבר היחיד שהוא רוצה מהממשלה שלו, הוא שהמשכורות ימשיכו לעלות ולעלות. שנה אחרי שנה… אם הן יפסיקו לעלות, הם ישיגו לעצמם ממשלה חדשה. זה מה שהעם רוצה. זה כל מה שרצה מעולם. וזאת, ידידי, מהות הדמוקרטיה.'" (עמ' 208- 209)

 "'.. גברים רוצים לשכב עם אישה. ואז הם רוצים לשכב עם עוד אישה. ועוד אישה. ואז הם רוצים לאכול קורנפלקס ולישון קצת, ואז הם רוצים לשכב עם עוד אישה, ועוד אישה. עד יום מותם. … נשים רוצות מערכות יחסים. יכול להיות שהן לא ישיגו את זה, או שישכבו עם הרבה גברים לפני שישיגו את זה, אבל בסופו של דבר זה מה שהן רוצות. זאת המטרה. לגברים אין מטרות. לא באופן טבעי. אז הם ממציאים מטרות ותולים אותן על הקיר וזורקים עליהן חצים. לשם כך הם ממציאים חצים. או שהם מסתבכים בקטטות. או מנסים להתעשר, או מכריזים מלחמות, או ממציאים כל מיני דברים מטומטמים אחרים כדי לפצות על העובדה שאין להם מטרות אמיתיות.'" (עמ' 232 – 233)