"גלי במה את טובה, מיס לייק, ואז השתפרי בזה עוד יותר." (*)

אמילין לייק, אשה צעירה, בת 23 בסך הכל (אם כי בראשית שנות הארבעים של המאה הקודמת אשה בגיל הזה כבר יכולה היתה להחשב "על-סף-רווקה-זקנה", אם לא היה לה חבר נעורים איתו היתה עתידה להתחתן מתישהו..), בלונדון המופצצת של מלחמת העולם השניה.

כמו נשים צעירות אחרות, שבחרו שלא לחזור (או להישאר, או לעבור) לכפר, חיה אמילין בין עבודה ביום להפצצות בלילה, כשחלק מן הלילות היא מתנדבת בתחנת הכבאות הקרובה. בין לבין היא מנסה, כמו כולם, "להרים את הסנטר" ולהראות להיטלר ששיגרת החיים לא נפגעת, אוכלים מה שיש (בקיצוב), חוגגים כשאפשר, יוצאים לקולנוע, למסעדה, ממשיכים.

יש לה חלום, לאמילין לייק, להיות עיתונאית. לראיין, לעשות תחקירים, למצוא ממצאים מעניינים, וכשהיא רואה מודעה על משרה בתאגיד תקשורת מסוים היא ממהרת להגיש מועמדות, רק כדי שיתברר לה, לאחר שכבר קבלה על עצמה את העבודה והתפטרה מן העבודה הקודמת, כי המשרה היא במגזין לנשים, תחת פיקוחה של גברת בירד, זו העונה לשאלות נשים במגזין שיש בו – סיפורים "שמעניינים נשים", עצות לבישול ומדור מכתבים ל"גב' בירד היקרה".

גברת בירד זו, יש לה דעות מאד מוצקות על החיים, על מה ואיך צריך להתנהג, ומי שאינו נוהג לפי הסטנדרטים שלה, פסול. יש לה רשימה של נושאים שאין לדון בהם כלל – אהבות, יחסים, בגידות, נישואין, אירוסין, כל אלה מחוץ לתחום, וכל אשה צריכה לדעת איך להתנהג. יש לה ביקורת על כל מה שחורג מערכיה, ומי שמראה למשל, מעט פחד בזמן מלחמה, ראוי לגינוי בכל דרך שהיא.

אה.. בנוסף לדעות מוצקות בדבר מה שצריך או לא צריך, הגברת בירד הינה אשה מטילת אימה. אשה גדולה, בעלת קול רועם ההולך מקצה המסדרון ועד קצהו, ואין שום אפשרות לערער על דבר מדבריה.

אלא שאמלין הנה אשה צעירה ונלהבת ובעלת דעות משל עצמה, ובתוך פרק זמן קצר מתעלמת מן ההוראות הכה מפורשות, ומתחילה לענות בעצמה על חלק מן המכתבים ה"אסורים", ובכך טומנת פצצת השהיה שמוכרחה להתפוצץ מתישהו.

ברקע בריטניה במלחמה. חיילים נשלחים לשדות הקרב, חלקם אינם חוזרים ואלה שנותרו מאחור צריכים לנשוך את שפתותיהם, להבליע את כאבם ודאגותיהם, ולהמשיך כרגיל. עד כמה שאפשר. ברקע גם לונדון המופצצת מדי לילה כמעט, רחובות המשנים צורתםש בורות נפערים בכבישים, בתים קורסים, אנשים מחולצים מהריסות, פצועים, מתים, הלומים.

את הספר הזה התחלתי לקרוא משום כשנותרו לי רק שלושה ימים לפני יציאה לחופשה, שאז אני נוטלת עמי רק ספרים שעל הקינדל, ומשום שנותרו רק שלושה ימים, זמן קצר בדרך כלל כדי לסיים בו ספר, בחרתי לי את הספר הזה מתוך הספריה המוטענת כבר על הקינדל. למרבה הפלא, הספקתי לסיימו בתוך אותם שלושה ימים (מהפך דפים לגמרי) ואת הסקירה לכתוב במהלך החופשה (בזמן הטיסה לאתונה, למען האמת. ותודה לגוגל דוקס).

אז כן, מהפך דפים. אך קליל כנוצה, כזה שאין בו עומק כלל, וכתוב כמו ספר לנערות מתבגרות, או כאילו נערה מתבגרת כתבה אותו. יש בו מן הדרמה, כולל הזלת הדמעות (במינון סביר) יחד עם החיוך הקטן והסוף הדי טוב (כי בכל זאת, מלחמה), וסגירות מעגלים מתבקשות.

את סיפוריהם של האנשים בלונדון המופצצת אפשר לקרוא קצת יותר לעומק ב  – A God in Ruins, למשל, ואף על פי כן, בהחלט כדאי לקרוא את הספר הזה, כממתק קליל ומהנה למדי.

* נקרא בדיגיטלי, על כן אין מספרי עמודים.

גברת בירד היקרה – א"ג' פירס. תרגום: דנה טל. הוצאת: תמיר סנדיק.

Dear Mrs. Bird – AJ Pearce

לרכישה (בכל הפורמטים. כולל קינדל!)