סיפור על אהבה. לכאורה, סיפור על אהבה: איש אוהב אשה שאינה ממעמדו, ונישא למישהי ממעמדו, ואחר כך עוזב אותה למען האהובה "האמיתית".
האשה הנעזבת מספרת את סיפורה.
והאיש שפעם אהב ונישא לאחרת, וחזר לאהבתו, ועזב גם אותה, גם הוא מספר.
וגם האשה שלמענה עזב האיש את אשתו, גם היא מספרת.
 לכאורה, סיפור אינטימי שבין אנשים. ובעצם זו קינה; רקוויאם לעולם שהיה ואיננו עוד – שבו הכל היה במקומו, והכל היה מסודר, וכל אחד היה במקומו… ובאו הקומוניסטים והסוציאליסטים, המלחמות הגדולות והמהפכות הגדולות לא פחות, וכל מה שהיה פעם התמוטט. ואם היתה תקווה למשהו אחר – טוב יותר, או לפחות טוב כמו שהיה רק בצורה אחרת, גם תקווה זו נמוגה:
 "כל מה שהיה שייך לעולם של אתמול התמוטט ונרקב. איך שלא יהיה, האמנו שהכל נגמר ועכשיו מתחיל משהו אחר."
 הספר מחולק לשלושה חלקים (ואחרית דבר) המסופרים כל אחד מפי אחד הגיבורים ובתקופה אחרת.
 הראשונה היא האשה המגלה יום אחד כי האיש שהיא אוהבת ולו נישאה, אוהב בעצם מישהי אחרת, אחוז במין דיבוק. במהרה היא מגלה שזו המשרתת העובדת אצל אמו, וכשהיא מגלה – המשרתת נעלמת.
בסיפורה זה, באזני חברה אחת, היא מתארת את הסדר הישן ו"הטוב" של הבורגנות הישנה והטובה. את סדר יומו הקפדני והמוקפד של בעלה; כך למשל: "…הוא הרבה לקרוא 'בסדירות'… הוא קרא כמו מי שממלא את אחת החובות חשובות בחיים.כשהוא התחיל לקרוא ספר הוא לא היה מניח לו עד שסיים אותו – גם אם הספר עצבן אותו או שעמם אותו. בעיניו הקריאה היתה חובה קדושה."
בהיותה ממעמד קצת נמוך משלו, היא מתיחסת לעולמו בהערצה כמעט, ורק לעתים רחוקות מגלה את הבדידות והעצב הנלווים לעולם הזה.
 המספר השני הוא האיש שעזב את אשתו למען המשרתת שחזרה יום אחד, ונשא אותה לאשה.  המשרתת חזרה עם כל הגינונים המושלמים של גברת, כי למדה אותם בנכר, ואי אפשר היה להבדיל בינה לבין הגברות האמיתיות.
אבל מי שנושא לו אשה ממעמד אחר, נחות משלו, מן הפרולטריון, מסייע במו ידיו לערעור הסדר הישן.
אחר כך ישנה פרידה ומלחמה ואחר כך הוא הופך לאיש אחר; כסף כבר אין לו והוא עוד מנסה להקפיד על מראית עין של מכובדות.
 המספרת השלישית היא "האמיתית" – שבאה מן המעמד הנמוך ביותר, עברה דרך משרה של משרתת בביתם של אצילים – שם גילתה, כי מעבר למכובדות ישנה בדידות איומה, ועצב, ועייפות: "הכל היה אצלם מושלם – במטבח, בסלון, בכל מקומות האחסון – הכל היה שלם ומושלם. רק החיים שלהם לא היו שלמים. … הם לא ידעו סתם לחיות… במשך כל היום הם היו יעילים, תרבותיים, שומרי סדר, מנומסים. וזה מעייף מאוד! "
 היא נישאת לאיש הזה האוהב אותה, ומנסה להפוך לחלק מעולמו, אלא שנסיון זה דינו להיכשל, משום שמעבר לכסף ולרכוש יש להם לעשירים עוד משהו, שהם מגדירים תרבות, ושאותו אי אפשר לקנות בכסף.
אחר כך באה המלחמה הגדולה וההתפכחות: "האמנתי שהעשירים הם תרבותיים. אבל עכשיו אני כבר יודעת שהעשיר רק נטפל לתרבות, מלקק ממנה וזולל אותה בגרגרנות. …תרבות היא כשאדם, או עם, מתמלא באיזו שמחה גדולה!"
 דרך שלושה מונולוגים הנישאים כך בזרם התודעה מתוארת תקופה שהיתה ולא תשוב, לפרטי פרטים; לעתים נדמה כי הגודש רב מדי, אבל התחושה הזו חולפת במהרה, משום שכל פרט חשוב, כל מחשבה, כל ענין.
 קינה על העולם שבעצם לא היה מושלם, ובכל זאת היה בו סדר מסוים, ולא ישוב עוד: "אבל אנחנו לא חיים חיי תרבות, אלא בציווליזציה כללית, מכנית. לכולם כבר יש בה חלק, ואף אחד לא שמח בה שמחה אמיתית."
מומלץ!!
ועוד כמה ציטוטים שמצאתי לי בין דפי הספר הנפלא הזה:
"רק העובדות בטוחות, המציאות. ההסבר שלנו לעובדות הוא רק ספרות יפה. אתה צריך לדעת שאני כבר לא רץ אחרי ספרות יפה. היה זמן שקראתי הרבה, כל מה שנפל לי ליד. אני חושש שהספרות היפה רעה, משקרת, ממלאת את הראשים של גברים ונשים ברגשות מדומים. חלק גדול מהטרגדיה המלאכותית של העולם האנושי נפל עלינו בגלל ההשפעה השקרית של ספרים מפוקפקים על בני האדם." (עמ' 106)
 "ובארונות בעלי דלתות הזכוכית שלאורך הקירות היו ספרים, המון ספרים, אולי ארבעת אלפים ואולי חמשת אלפים, אני לא יודע בדיוק. … אף אחד לא קרא באמת את הספרים האלה. … בעלי חנויות הספרים היו שולחים לאבי מדי פעם ספרים שיצאו לשוק, והספרים הצטברו בערמה. מדי פעם ביקש המשרת מאבי את המפתח וסידר את הספרים שנערמו על המדפים. את הארונות סגרו בקפדנות, וטענו שכך נוהגים כדי לשמור על הספרים. במציאות שמרו על הספרים בעצם מפני קריאה, מהסכנה שמישהו עוד יעלה בדעתו להסתכל בספרים ולהכיר את החומר הסודי והמסוכן שטמון בהם." (עמ' 122)
 "בספרות אני לא מבין. אבל בבתי זונות אני מבין. … אם אני אסכם את כל הניסיון שלי אני חייב להגיד שגם זה לא היה יותר גרוע ממה שקוראים היום ספרות. גם הסופרים האלה מתפשטים ערומים בשביל הכסף…".
 

האמיתית – שאנדור מאראי. תרגום: מרים אלגזי. הוצאת כתר (372 עמודים)

(פורסם ב– 21 נובמבר, 2009  בפורום הספרים של YNET)

(Judit – Sandor Marai)