"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה" (טולסטוי – אנה קרנינה) (המשפט הזה מלווה די הרבה סקירות שכתבתי, וגם את זו, מסתבר) עלמה – פסיכולוגית מבוקשת למדי מכנסת, מדי רביעי בערב, כמה וכמה הורים המבקשים לטפל / להבין את ילדיהם; ישנם שם אילן, תסריטאי ב"קשת" […]
מה אנחנו יודעים על הורינו? מה אנחנו באמת יודעים על הורינו? שנולדו בתאריך מסוים באיזה מקום, שהתחתנו, שעובדים או עבדו באיזו עבודה, שילדו אותנו ואת אחינו ואחיותינו, שדאגו לנו כך או אחרת… אבל מה באמת אנחנו יודעים עליהם? מה אנחנו יודעים על המחשבות הנסתרות, הסודות הקטנים, העניינים שמטרידים אותם (חוץ מלהיות הורינו); מה אנחנו יודעים […]
אל תנסו להשיג את הספר הזה; בהוצאה אזל מזמן ואפילו לשבוע הספר לא הוציאו. גם בחנויות הספרים, אפילו המשומשים לא נמצא (עברתי אותן, את החנויות ברחוב אלנבי, אחת אחת). אין. פשוט אין. אולי בספריה. אולי משום שזהו מסוג הספרים ששומרים לקריאה חוזרת, מעמיקה קצת יותר. אולי משום שהוא יפה כל כך, וכל כך חבל לוותר […]
את יעל הדיה הכרתי ב"עדן", שמאד אהבתי (אני כבר לא כל כך זוכרת למה בכלל קניתיו), ו"סימנתי" לי לחזור אליה. ומשהזדמן לי "תאונות" (נדמה לי שבאיזו מכירה מיוחדת באיזה בית), לקחתיו. יונתן לוריא, סופר מצליח ואהוב למדי, בשנות הארבעים לחייו, אלמן מזה מספר שנים, אב לבת מתבגרת – דנה, פוגש את שירה, סופרת של ספר […]
הילד של המכשפה הוא בעצם לא הילד שלה, אלא תינוק מכוער להפליא שהושאר עבורה בסל על ידי לא נדע מי, משום שנראה כמו שדון קטן, ועל כן מתאים למכשפה. והיא, בניגוד לכל הגיון בריא, במקום להפטר ממנו, או לאכלו, או לחפש לו איזה בית יתומים הגון, פתאום מתעוררים בה רגשות אמהיים והיא מחליטה לאמץ אותו […]
באיחור ניכר הגעתי אל הספר המצוין הזה, הכה סאראמאגואי; אלא שבספרים שכאלה, אין משמעות לזמן בו הם נקראים, וכוחם יפה בכל זמן. בארץ אחת, שאין לה שם, ביבשת אחת, שאינה מוזכרת, מפסיקים האנשים לראות. עולמם אינו חשך עליהם, אלא, להיפך, הופך מואר עד סמאון. זה מתחיל באיש אחד, וכמו להגדיל את הכאוס, מתגלה עיוורונו כאשר […]
"יש דברים שאין להם בגלל." פיצקי ואחותו הבכורה ליליה גדלים בקיבוץ אחד, נידח, בדרום. לא, זה לא עוד ספר על הקיבוץ, על נפלאות או מוראות הלינה המשותפת והשיוויון והשיתוף, אלא על הפרטי והאישי בקיבוץ; הקיבוץ המהווה רק תפאורה לסיפור שהוא, בעיקר, עצוב ומלא געגועים. פיצקי ואחותו נאחזים איש ברעותו (הוא מתגנב אל חדרה בבית הילדים […]