מחבר: Greek Goddess (איריס גנור)

בנות הדרקון – מרית בן ישראל

זה היה חלק משיטה שהשתכללה עם השנים, לשבור את רוחן של הילדות במפגש הראשון. "הוא פשוט אהב אותן ככה, אומללות ובוכיות." ועוד ציטוט: " 'תפסיקי לבכות, מטומטמת. תגידי תודה לאבא'לה.' (מכל המנהגים הדוחים.. זה היה המקומם מכולם להתיחס לעצמו בגוף שלישי כאל "אבא'לה" של הילדות.) 'תגידי תודה שזה נגמר. וזה נגמר' אמר בקול שונה. 'היורשת […]

נער החידות ממומביי – ויקאס סווארופ

אתחיל מהסוף – מומלץ מומלץ לאלה שאינם מחפשים רק "קאנון" ו"ספרות מופת" (ושאר סופרלטיבים) מומלץ לאלה שאוהבים ספרים הכתובים היטב, בשפה קולחת, מרתקים (במידה מסוימת) – כמוני, בקיצור ראם מוחמד תומס, אסופי, הנע ונד בין מקומות ובתים זוכה במשחק "מי רוצה להיות.." בפרס הראשון, ומשמארגני המשחק מערערים על זכייתו ומבקשים לשלול אותה ממנו.. סיפורו של […]

ימי הנטישה – אלנה פרנטה

איש אחד מודיע לאשה אחת, ב(סתם) ערב אחד שהוא עוזב אותה… ככה, תוך כדי פעילות יומיומית הוא אומר והולך… והיא נותרת מאחור, לבדה עם הבית ושני הילדים והכלב והמחשבות.. המאימות להציף ולהטביע – על מה ולמה? ואיך? היא מנסה להלחם על אהבתו ועל שפיותה ועל שמירה , איזושהי, על מהלך עניינים תקין בבית (אחרי הכל […]

על היופי – זיידי סמית

הווארד בלזי מלמד בוולינגטון שבארצות הברית ולשם מגיע אויבו המר ביותר בעולם האקדמי – מונטי קיפס.. זהו הבסיס לספרה השלישי של זיידי סמית "על היופי"; בסיס מוצלח למדי שממנו ניתן להמריא לגבהים.. בנוסף למאבק האקדמי שביניהם, ישנו גם עניין הצבע – צבע העור.. בלזי לבן, אך נשוי לאשה שחורה, ויש באוניברסיטה שחורים ולבנים – סטודנטים, […]

קרוב להפליא ורועש להחריד – ג'ונתן ספרן פויר

זהו.. נגמר… עם מין תחושה של – למה כבר עכשיו? (וזה קורה לי לא מעט עם ספרים שכאלה) אוסקר של הוא ילד בן תשע שאביו נהרג בהתקפת הטרור על מרכז הסחר העולמי בניו יורק. אוסקר הוא ילד קצת אחר, שונה, ובעיקר בודד.. אוסקר מנסה להגן על אמו מפני הכאב, ומחביא מפניה את המשיבון עם ההודעות […]

שואה שלנו – אמיר גוטפרוינד

כשהייתי נערה צעירה ופחות או יותר ו-"בלעתי" את כל הספרים שבספריה כמעט, קראתי די הרבה "ספרי שואה", וביניהם ספריו של ק.צטניק, "עשן" של אפלפלד, "הלינו אותי לילה", "מאה ילדים שלי" ועוד הרבה הרבה אחרים; בערוץ הבודד שהיה לנו, ראיתי את כל הסרטים שהוקרנו – עם תעוד מהמחנות, וספורי ניצולים (או, שמא יש לומר "שורדים"?) ומתישהו […]

שלושה סוסים – ארי דה-לוקה

מאז קראתי את "הר אדוני" שמור מקום של כבוד לארי דה-לוקה על המדפים בספרייתי; כל ספר שלו אני משתדלת לשים עליו ידי… והנה – אכזבה (קלה): יש בו ב"שלושה סוסים" מלים יפות ומשפטים יפים, ונראטיב מעניין… ואיכשהו לא מצליח לו, לדה-לוקה, להפוך אותם לסיפור המתנגן לו מכל אלה… סיפור שיש בו אהבה שהיתה ואהבה חדשה, […]

אלה יווניה קוראת ספרים