קודם כל – אני חושבת שבאנגלית זה נשמע יותר טוב (לפחות החלק של המספר האוקראיני – הסבר בהמשך)
שנית – בכריכה האחורית, ובכל מקום שקראתי התיחסות לספר, מדובר על ספר מצחיק! אז זהו, שזה לא.. ז'תומרת – יש בו חלקים מצחיקים (השימוש הגבוה והמגוחך בשפה, כפי שעושה המספר האוקראיני, למשל) אבל ככלל – זה ספר עצוב ביותר (הייתי משתמשת במלה "נורא" אבל יש לי הרושם שההשתמעות תהיה של ספר רע, וכוונתי בדיוק הפוכה).
ולספר עצמו – זהו סיפורו של ג'ונתן ספרן פויר שיצא לחפש את שרשיו באוקראינה. נלווים אליו אלכס המתורגמן, סבו של אלכס (אלכס אף הוא) המשמש כנהג למרות היותו קצר ראיה ביותר (כמעט עיוור) וכלבת הנחיה של הסב – סמי דייויס ג'וניור ג'וניור.
צריך זמן נקי מהפרעות (עבודה / ילדים / טלויזיה / ברים / מסעדות / בילויים אחרים) – כי רק כך אפשר באמת ליהנות ממנו.
(ותודה לאלוהי החגים שסידר את יום כיפור תיכף לפני סוף השבוע שעבר)
כי הספר הזה גדוש באירועים ודמויות, וקישורים לספרים אחרים וסופרים אחרים, עד כדי כך שמי שלא ממש פינה זמנו כדי לקרוא, מוצא עצמו חוזר לפרק הראשון (או שמא השלישי או השישי, וחזרה לחמישי) כדי להיזכר מה בדיוק קרה שם?
סופרים מתחילים נרצחים בדרכים משונות, והמשטרה אינה עולה על כך שקיים דפוס מסוים במקרי הרצח הללו; אולי משום שטרם פרסמו דבר, אולי משום שבניגוד למקרי רצח "סדרתיים", כאן משתנה שיטת הרצח מאחד למשנהו..
ככה סתם, ביום האם, נמצא תלוי על חבל, ורק שתי אחיותיו הקטנות לידו
רובין שהיה הבן הבכור, הילד המוצלח והאהוב, הותיר חור (מה חור? בור ענק), ובתוך האין הזה צריכות אחיותיו לגדול
אמא של רובין שוקעת לאיטה באבלה
אבא של רובין עוזב לעיר אחרת
הרייט, שהיתה רק בת שנה ביום מותו של רובין, ובעצם אינה זוכרת אותו, מוקפת בנשים – אמה הנובלת, אחותה השתקנית והיפה, סבתה – אם אמה, שהיא בתו של שופט ידוע שירד מנכסיו, שלושת אחיותיה של הסבתא והמשרתת השחורה, המשתכרת שכר מגוחך, והיא היחידה המעניקה לילדה סוג של חום ואהבה.
בסוכות צורף ל"הארץ" מוסף ובו פרקים ראשונים (או סתם פרקים) מתוך ספרים העומדים בפני הוצאה לאור.
מטעמי מעבר דירה לא שמרתי את המוסף הזה – אבל זכרתי את הפרק מתוך "יונים בטרפלגר" וידעתי שכשהספר יצא – הוא ימצא מקום על מדפי.
ואמנם – כשעה לאחר שהונח על מדפי החנות – הועבר עותק אחד לגנזך הספרים הפרטי שלי – זה שבו כל ספר זוכה לכך שעיני תשזופנה אותו – רצוי מההתחלה עד הסוף.
כל אלה – בשבוע שלאחר הפרסום במוסף "הארץ", לפיו סמי מיכאל מתעלם מסיפורו של סופר פלסטינאי, והכחשתו של מיכאל בחלק הראשון של העיתון. (וד"א – בתחילת הספר מצוין כי זהו "דיאלוג עם הסופר רסאן כנאפני).
ולספר עצמו : נער יהודי מוצא עצמו יום אחד מול העובדה כי הוא בעצם בנם של פלסטינאים שברחו והותירו אותו מאחור. הדיאלוג שלו עם עצמו, עם משפחתו היהודיה, עם משפחתו הערביה, עם אשתו..
קודם כל – אני חושבת שבאנגלית זה נשמע יותר טוב (לפחות החלק של המספר האוקראיני – הסבר בהמשך)
צריך זמן "נקי"
מזה שנתיים לא קרה לי
רובין נרצח
בסוכות צורף ל"הארץ" מוסף ובו פרקים ראשונים (או סתם פרקים) מתוך ספרים העומדים בפני הוצאה לאור.