משחק האסוציאציות; על מה אתם חושבים כשאתם שומעים "צ'צ'ניה"? אצלי בראש תיכף עוברת התקפת הטרור על תיאטרון במוסקבה, התקפה שלא הצליחה משום ששלטונות רוסיה הזרימו גז לתוך התיאטרון והרגו את מרבית הטרוריסטים וחלק לא קטן מבני הערובה. וגם – "האלמנות השחורות", נשים צ'צ'ניות שהן גם טרוריסטיות מתאבדות, מוסלמיות, ומכאן – תיאוריות על גבי תיאוריות איך […]
אמנם קיץ וחם, ורצוי בימים שכאלה לקרוא רק ספרים שלא מכבידים מדי על התאים האפורים, אלא שלפעמים נופל לידי ספר המחייב חריגה מכללי הקיץ האלה, ספר שמצריך קריאה רצינית ומעמיקה, עם חיפושי משמעות מאחורי המלים ובין השורות. (בעצם, אם אני מסתכלת על רשימת הספרים שקראתי לאחרונה הרי שהם מתחלקים בין ספרים "רציניים" לממתקי קיץ, כמעט […]
הטרנד החדש הזה, של לכתוב ספר שהוא רק פרולוג לספרי ההמשך שיבואו, הוא טרנד קצת מעצבן; את מהפכת דפיו של ספר חצי לילה, ומשלימה את הנותר למחרת, רק כדי לגלות שבעצם צריכים להגיע עוד המשכים. מצד שני, ספר ראשון בסדרה שכזו תמיד יש בו איזה Closure , כאילו הסופרת (או הסופר) רצתה לראות איך "ילך" […]
איך אתן בוחרות את הספרים שלכן? אני, למשל, בוחרת, לרוב, על פי המלצות. חברים טובים וחברות טובות מפורום הספרים ז"ל של טמקא היו לי מורי ומורות דרך לאורך שנים, דרכם הגעתי לספרים נפלאים ולסופרים ולסופרות המלווים אותי לאורך זמן. לפעמים חברים ממליצים לי, לפעמים אני לוקחת עוד ספר של סופר/ת שאהבתי. ובסופו של דבר – […]
"לפעמים תהתה אמא שלי אם השמש של גרוזיה והשמש של ישראל, אותה אחת הן. השמש רכת המגע – שליטפה את פניה והאירה את פרצופה של מאדו באור יקרות, כשהיו יושבות יחד בגן הציבורי שליד התיאטרון בקוטיאסי – והשמש הקופחת שדחקה בזיעה לצאת מעורה ומילאה את חולצתה הלבנה בכתמים רטובים כשישבה בחוץ… נראו אך כבנות דודות […]
"תשוקתו של בסטיאן בַּלְתָזָר בּוּקְס היתה ספרים מי שלא ישב מעודו עם ספר במשך כל שעות אחר הצהריים, עם אוזניים יוקדות ושיער פרוע, וקרא, וקרא, ושכח שסביבו קיים עולם שלם, ולא שם לב לכך שנעשה רעב או שהוא קופא מקור – מי שלא קרא מעודו בחשאי, לאורו של פנס כיס במיטה מתחת לשמיכה, כי אביו […]
".. משפחת סאי, חמישייה מפוזרת, משפחה חסרת כבידה, פרומה לחלוטין. ואין תחתם משהו כבד כמו כסף שימשוך אותם מטה אל אותה כברת ארץ, לא ציר אנכי ולא שורשים שמתפשטים תחתם, לא סבא וסבתא חיים, לא היסטוריה, משפחה אופקית – הם ריחפו, התפזרו, נפוצו החוצה או פנימה, מבחינים רק בקושי כשמישהו נעלם מהרדאר." (עמ' 148) פעם […]