נניח שאת אשה שעוסקת במקצוע טיפולי כלשהו, ונניח שיום אחד חברה שלך, חברה טובה, הכי טובה אולי, מבקשת להפגש אתך באופן דחוף ומבקשת ממך להוציא איזו מזוודה מתא שמירת חפצים בתחנת הרכבת. ונניח שהוצאת את המזוודה, ועל-פי ההוראות המדוייקות של חברתך את פותחת את המזוודה במקום נסתר יחסית, ומוצאת בה ילד. בן שלוש. מעולף, כנראה […]
כותרת המשנה של הספר הזה היא: "מערבון פוסט-מודרני חתרני", ותהיתי ביני לביני במה הוא בדיוק פוסט-מודרני, משום שהוא מתרחש בימי הבהלה לזהב, ובמה חתרני, הרי הדמויות המופיעות בו כבר הופיעו בדרך זו או אחרת בכל מיני סרטים שראינו (סרטים חקלאיים קראנו להם, בילדותי, משום שעסקו, ברקע, בגידול בקר), ובכל מיני ספרים שקראנו… אולי משום שהאחים […]
אולי היו לי ציפיות גבוהות מדי, אולי "נסחפתי" אחרי דבריו החמים והנלהבים של יגאל שוורץ, המופיעים על הכריכה האחורית, אולי היה בעוכרי הספר הזה העובדה שנקרא מיד לאחר "חיים יקרים" של אליס מנרו, אף הוא ספר סיפורים קצרים. ואולי הוא מה שהוא – ספר ביכורים. ספר סיפורים קצרים, חלקם טובים יותר, חלקם טובים פחות ואפילו […]
לא מספיק טוב! בעמ' 296 נשברתי; החלטתי לשמוע לעצתי לכל כך הרבה אנשים: ספר שאינך אוהבת, את לא מוכרחה להמשיך. אז הפסקתי וניסיתי, בחיי שניסיתי. הספר הזה, עדיף היה לוּ היה נשאר בחוגים סגורים יותר, מקורבים יותר, יודעי ח"ן יותר (או לפחות, אנשים המכירים את להבות הבשן מקרוב), ולא לצאת כך בתפוצה רחבה, עם ראיונות […]
"אנחנו חושבים שאנחנו יודעים הכול על אנשים, אבל למעשה אנחנו לא יודעים כלום" (עמ' 407) מותחן טוב הוא כזה שמותיר את הקורא/ת חסר/ת נשימה, ובעיקר מופתע/ת מן הפתרון שבסופו; כי כמה שלא ננסה לנחש, אם זהותו של הרע / הפושע / הרוצח תפתיע אותנו בסופו של הספר, הרי שהרווחנו; הופתענו אבל הרווחנו. בהיבט הזה "הלוחש" […]
שערו בנפשכם כי באיזשהו מקום ישנו ספר המציין את יום מותכם; שערו בנפשכם כי יש ספרייה שלמה כזו, של ספרים על ספרים על ספרים, בהם מצויינים תאריכי הולדתם ופטירתם של כל האנשים בעולם. מטבע הדברים, מאחר שמדובר באנשים מלאומים שונים, הספרים מלאים בשפות השונות – אנגלית, לטינית, סינית, אפילו עברית. אז יש. יש ספריה כזו. […]
שלדון הורוביץ, יהודי אמריקני, ניו-יורקי, בן 82, שנלחם במלחמת קוריאה, משום שהחמיץ את מלחמת העולם השניה בגלל גילו, ואבד את בנו במלחמת ויטנאם, התאלמן מאשתו ובא לחיות את שנותיו האחרונות עם נכדתו – ריאה, שמצאה לה איש נורבגי לחיות אתו, באוסלו. ריאה – השם ניתן לה על פי בקשתו של סול, אביה, במכתבו האחרון מן […]