"מה שהיו אסתפן ורהל עדים לו באותו בוקר, אף שהם לא ידעו זאת אז, היה הדגמה קלינית בתנאים מבוקרים (אחרי הכל, זה לא היה מלחמה, וזה גם לא היה רצח-עם) של נטייתו של הטבע האנושי להשיג שליטה. מבנה. סדר. מונופול מוחלט. זו היתה ההיסטוריה האנושית בתחפושת של תכלית האל, שהתגלתה לקהל צעיר מדי. לא היה […]
מיסטר פיפ הוא גיבורו של צ'רלס דיקנס בספר "תקוות גדולות" ומיסטר פיפ הוא גיבורים הסודי של הילדים באי בוגנוויל, ואחר כך גם של הוריהם מר ווטס, האיש הלבן היחיד שנותר באי מונה למורה בבית הספר, ובשיעוריו הציג לתלמידיו את הספר שאהב ביותר: "תקוות גדולות". דרך הספר קיווה מר ווטס ללמד את הילדים על ייחודו של […]
"לכל ספר יש את הרגע שלו. הרגע שבו מהוא משלים את כיבוש קוראו. הרגע שהקורא לא יוכל לשכוח לעולם. הרגע שבו הספר עובר סופית מאגף הביקורים במוחו של קוראו לשיכון הקבע בנשמתו. הרגע שלו" (יובל אלבשן – "תמיד פלורה") ב"מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים" הרגע הזה הגיע בעמודים 124 – 126 כשאבן מספר לג'ולייט […]
קודם כל טרוניה: אם הספר יצא בשנת 2007, למה לקח כל כך הרבה זמן להוציאו לאור בארץ? וכמה זמן נצטרך לחכות עד שיתורגמו ויוצאו לאור המשכיו? איזי (איזבל) המספרת הינה בתם השניה של זוג חוקרים פרטיים; הבן הבכור – דיוויד – הוא חלומה של כל אם (יהודיה, או לא): חכם, יפה, מנומס, משכיל רק שלא […]
ג'ייקוב הוא איש זקן, בן תשעים או תשעים ושלוש; הוא לא זוכר איזו שנה זו, אז הוא לא בטוח בן כמה הוא. אבל הוא כן זוכר את חייו עד כה, ולמה הוא כאן בבית האבות – כי אף אחד מבניו או בנותיו (ויש לו חמישה כאלה) או צאצאיהם (הוא כבר לא בטוח כמה בדיוק יש) […]
"בחיים הטרגדיה איננה צעקה אחת מתמשכת. הטרגדיה מכילה את כל מה שהוביל אליה. שעות חסרות חשיבות זו אחר זו, יום אחר יום, שנה אחר שנה, ואז הרגע הפתאומי: נעיצת הסכין, התפוצצות הפגז, צניחת המכונית מהגשר." (עמ' 473 – 474) וכך נפתח הספר – בצניחת מכונית מהגשר… ואחר כך בא סיפורם של השעות, הימים והשנים שהובילו […]
כל מי שנסע אי פעם במרחבים האינסופיים שבארצות הברית של אמריקה, מכיר אותם בתים הבנויים ב"אמצע שומקום", שמסביבם רק עצים ויערות, וכביש שבו עברת הרגע… בכל פעם שעברתי ליד בית כזה תמיד עלתה בי המחשבה "למה הם צריכים לחיות כל כך רחוק מאנשים אחרים? מה יש להם להסתיר מאחורי הקירות? מאחורי העצים?" אבל לא צריך […]