ויקטור מאסקֶל, בנו של בישוף אירי, פרופסור לתולדות האמנות, נשוי (בנפרד) ואב לבן ולבת, מקורב לחצר המלוכה, הומוסקסואל, בעל תואר אבירות, איש החברה הגבוהה, בעל עיטור גבורה, איש צבא ומודיעין לשעבר. מרגל לשעבר. מרגל לשעבר, שלפתע, שנים לאחר ש"פרש" מוקע לפתע ו"מוצא לאור", והופך להיות מוקצה. כל השנים הללו, מאז היה צעיר בתקופה שבין שתי […]
כמה אזהרות לפני שאני מתחילה: קודם כל, זה הולך להיות ארוך, ולו רק בגלל כמות הציטוטים שמצאתי לנכון להביא לכאן (וגם הם רק קמצוץ מן הקמצוץ שאפשר היה); שנית משום שאני הולכת להפציר בכם חזור והפצר לקרוא את הספר המצוין הזה, ולנדנד לכם הלוך ושוב עד שתשתכנעו; שלישית – אהיה מוכרחה, כדי לדבר על הספר […]
הבוקר היה נעים, שטוף שמש, והרי לכם הוכחה ניצחת לכך שהעונשים, שהשמיים היו מקור-לא-אכזב בעבר, תש כוחם במרוצת הדורות,היכן הימים הטובים והצודקים שבהם הוכו כמה ערים תנכיות ונחרבו על תושביהן בגלל הפרה פשוטה ואקראית של צווי האֵל. הרי לפניכם עיר שהצביעה בפתקים לבנים נגד הריבון, ושום ברק לא היכה אותה ולא הפך אותה לעיי חורבות… כיום, לאחר שחדלו […]
"תולדות האדם הן תולדות אי-ההבנות עם אלוהים, הוא אינו מבין אותנו, ואנחנו איננו מבינים אותו." (עמ' 72) בכל ספר (מן הספרים הטובים, כמובן) ישנה איזו נקודה – נקודת האל-חזור, שבה הספר תופס את הקורא/ת ומכריח אותו/ה שלא להרפות ממנו יותר (למרות שבהחלט יכול להיות שלקורא/ת היו כמה הרהורי כפירה עד לאותה נקודה). הנקודה הזו היא […]
כאילו מזמן לא קראתי על קשיי האמהות (רק ספר אחד קודם), ומיד הגיע גם הספר הזה. אשה אחת, צעירה, שיש לה ילד אחד בן שנתיים והיא לא ממש מסתדרת אתו ועם האמהות בכלל. מרגע שנולד היא לא מסתדרת… הוא תמיד בוכה, הוא לא רגוע, אי אפשר להשאיר אותו רגע לבד, הוא לא מדבר: ".. אף […]
הפתיחה קצת מטעה, למען האמת; ליסה, פסיכיאטרית שאישה וילדיה נסעו לחופשה, היא הפותחת את הספר, כאילו היא הגיבורה האמיתית, הדמות הראשית שלו. פתיחה אגבית שכזו, רגילה, יומיומית; שיחת טלפון מיוהאן, צייר שהמוזיאון העירוני עומד להציג רטרוספקטיבה שלו, והוא מתקשר בקשר לארוחת ערב שאמו מבקשת לערוך לאחר הפתיחה החגיגית. יוהאן שהוא הגרוש של חברתה הטובה – […]
"יש כאב שאי אפשר להאמין שהוא קיים" (עמ' 32) מה אנחנו זוכרים על תקופת ילדותינו? שהיתה מתוקה, נעימה, נטולת דאגות.. שהיו בה שדים ופחדים ולחישות מהוסות של מבוגרים? שהיו בה אחים גדולים או קטנים שגזלו מאיתנו תשומת לב הורינו, או שהיו "החברים הכי טובים שלנו"? שהחברים שלנו היו מלאכים קטנים (ממש כמונו) או שהיו מרושעים […]